קבורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבורה, היא הטקס של הטמנת חפץ, בעל חיים או אדם באדמה לאחר המוות. לרוב זה מבוצע על ידי חפירת בור באדמה, השמת האדם בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. בדרך כלל, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת את שמו של המנוח. בתרבויות רבות נהוגה קבורת אנשים לאחר מותם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיבות לקבורה
לקבורה מספר סיבות:
- למען שמירת ההיגיינה:
- תרבויות רבות נשענות על כבוד המת. הנה כמה היבטים לכך:
- כבוד לשיירים הגופניים נחשב הכרחי. אם הגופה תשאר שוכבת מעל פני האדמה, בעלי חיים עשויים לאכול את הגוויה, מה שנחשב לחוסר כבוד בתרבויות רבות (אך לא בכולן).
- קבורה יכולה להחשב כנסיון לתמוך בקרוביו של המנוח. על ידי הרחקת הגופה ממראה העין, הכאב של אובדן האהוב יכול להחלש.
- תרבויות רבות מאמינות בעולם הבא. הקבורה לעתים תכופות נתפשת כצעד הכרחי בדרך של המנוח אל העולם הבא.
[עריכה] היסטוריה
קבורה התבצעה עוד משחר ההיסטוריה, כאשר האדם הניאנדרטלי כבר נהג לקבור את קרוביו שמתו עם חפציהם האישים, על מנת שיסייעו להם בעולם הבא.
המצרים העתיקים היו "מומחים" לקבורה ונהגו לקבור את הפרעונים בכבוד והדר חסר תקדים:
- גופותיהם נחנטו, איבריהם הפנימים - שנוטים להירקב - הוצאו והוטמנו בכדים.
- הגופה החנוטה נעטפה בתכריכים והוכנסה לתוך ארון מפואר בצלמו של הפרעה, שנקרא סרקופג.
- חפציו האישיים, כולל משרתיו ושפחותיו, נחנטו עמו ונקברו עמו.
- הפרעה, אוצרותיו וקברו הוטמנו בליבה של פרמידה ענקית שכללה ציורים וכתבי הירוגליפים המפארים את חייו ומתארות את עלילות הגבורה שלו, עיטורים אומנותיים וכן מספר מלכודות כנגד בוזזי קברים. הפרמידה שימשה כשער לעולם הבא עבור הפרעה, וכן מצבה נצחית לזכרו בעולם הזה.
בארץ ישראל בתקופה העתיקה הייתה נהוגה הקבורה במנהרות קבורה תת-קרקעיות. עבור אנשים חשובים, הוקם גל אבנים גבוה כמצבה.
בימי הביניים החלו כבר להכשיר משטחים הנועדים לקבורה מרוכזת, והם היו תחילת בתי הקברות המודרניים. בשטחים אלה - שלרוב הוקצו בחצר של הכנסייה המקומית או בית הכנסת (ליהודים), המתים נטמנו זה ליד זה במרווח מסוים, ועל כל בור הוקמה מצבה הנושאת את שם המנוח. כך יכלו קרובי הנפטר לפקוד את הקבר. אנשים בכירים וחשובים כגון מלכים, כהני דת בדרגה גבוהה וגיבורי האומה נקברו בתוך הקתדרלה עצמה, בכוכים שנחפרו בתוכה. מעל הכוך הוקמה מצבה מפוארת המהללת את הנפטר.
רק במאה ה-19 החלו להכשיר משטחים גדולים והמוניים לכלל האוכלוסייה, כאשר תהליך הקבורה הופקע מידיה הבלעדיות של הכנסייה. הצורך בבתי הקברות הגדולים נוצר עקב מגמת העיור המואצת והתפוצצות האוכלוסין, כמו כן המספר הרב של ההרוגים במלחמות ששטפו את רחבי אירופה.
בעקבות מחסור בשטחים במדינת ישראל, הועלתה הצעה לקבור את המתים בקומות ובכך לחסוך מקום. למרות הסכמת הממסד הדתי היהודי לקבורה שכזאת, רבים בארץ עדיין לא מוכנים נפשית לקבלה ומעדיפים קבורה רגילה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] תהליכים הקשורים בקבורה
[עריכה] שיטות אלטרנטיביות
- מערת קבורה
- חניטה
- קבורה ימית
- שריפת גופה
- תרומת גופה למדע
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קבורה, באנציקלופדיה של מקראגשר
קטגוריות: קבורה | מוות | סוציולוגיה
