קרינת הוקינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרינת הוקינג – קרינה קוונטית הנפלטת מחור שחור, על פי עקרון הקרינה של גוף שחור.
ב-1975 סטיבן הוקינג העלה טענה כי חור שחור חייב לפלוט קרינה, תוצאה של זוגות חלקיקים וירטואלים שנוצרים קרוב לפני אופק האירועים שלו. החישובים הראו שקרינה זו מתאימה לקיום אנטרופיה הפרופורציונאלית לשטח אופק האירועים של החור השחור, כפי שהציע יעקב בקנשטיין (אנטרופיית בקנשטיין-הוקינג).
תהליך זה מוציא אנרגיה מהחור השחור, ויכול לגרום לבסוף להתאיידותו, אם כי עוצמת הקרינה כל כך קטנה, שהזמן שתהליך זה דורש הוא ארוך ביותר. עבור חור שחור בעל מסת שמש, זמן זה גדול מזמן קיום היקום. התאיידות של חור שחור עקב קרינת הוקינג יוצרת פרדוקס של אובדן אינפורמציה (המושג הטכני במכניקת הקוונטים הוא "חוסר יוניטריות").
בשנת 2004 הכריז הוקינג שהצליח למצוא פתרון לפרדוקס זה, על ידי חישוב התנודות באופק האירועים עקב קרינת הוקינג. פתרונות אחרים לבעיה זו הם ניסיונות למצוא מנגנונים פיזיקליים שמונעים התאיידות לגמרי של חור שחור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
