רוח השמש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוח השמש המכונה גם הרוח הסולרית היא שטף של חלקיקים טעונים הנפלט מן העטרה של השמש לכל הכיוונים, עקב הטמפרטורה הגבוהה (כ-2 מיליון מעלות) של העטרה. מהירות החלקיקים הנפלטים היא בין 300 ל-800 ק"מ/שנייה, אך צפיפותם קטנה מאוד ככל שמתרחקים מן השמש, בסביבות כדור הארץ צפיפות החלקיקים מגיעה כדי 8 חלקיקים לסמ"ק, רוח השמש נושאת עימה רק כ ממסת השמש בשנה.
החלקיקים העיקריים מהם מורכבת רוח השמש הם פרוטונים - חלקיקים בעלי מטען חיובי, ואלקטרונים - חלקיקים בעלי מטען שלילי. מטען החלקיקים עלול לגרום בתנאים מסוימים להילכדות החלקיקים בשדה המגנטי של כדור הארץ. ריבוי חלקיקים שכאלה (בפרט כתוצאה מסערות שמש) הוא הגורם לזוהר הצפוני ולזוהר הדרומי- החלקיקים הטעונים גורמים לחמצן שבאוויר לזהור כמו בנורת ניאון.
בשנת 2001 נשלחה החללית ג'נסיס על ידי נאס"א למשימה בחלל. המעבורת הייתה אמורה לאסוף מיליוני אטומים ויונים מרוח השמש, שהיו אמורים לעזור למדענים להבין טוב יותר איך כוכבים ועצמים אחרים בשמיים נוצרו, כיון שהחלקיקים הסולאריים נמצאים באותו יחס כימי כמו הערפילית הסולארית המקורית - הגז שהוליד את מערכת השמש לפני 5 מיליארד שנה. ב־8 בספטמבר 2004 התרסקה החללית בעקבות תקלה במערכת השליטה.
[עריכה] רוח השמש בספרות
ארתור ס. קלארק כתב ספר סיפורים קצרים בשם "הרוח הנושבת מן השמש"; הסיפור עליו קרוי שם הספר עוסק בכלי תחבורה המונע בעזרת רוח השמש.
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.