רוק אנד רול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רוק אנד רול | |
|---|---|
| מקורות סגנוניים: | ג'אמפ בלוז |
| מקורות תרבותיים: | שנות ה-40 המאוחרות בארצות הברית |
| כלים: | גיטרה בס, תופים, גיטרה |
| פופולריות מיינסטרים: | רבה ברחבי העולם החל משנות ה-50 |
| נגזרות: | רוק אלטרנטיבי, הבי מטאל, פאנק רוק, רוק מתקדם |
| תת-ז'אנרים | |
| רוק אמנותי, קאנטרי רוק, גלאם רוק, רוק כבד, רוק אינסטרומנטלי, ג'אנגל פופ, פוסט רוק | |
| ז'אנרי פיוז'ן | |
| בלוז רוק, קאנטרי רוק, פולק רוב, רוק מתקדם, | |
| סצינות איזוריות | |
| רוק מתקדם בישראל | |
| נושאים קרובים | |
| בלדות רוק, מוזיקאי רוק, להקות רוק | |
רוק אנד רול - סגנון מוזיקלי ותרבותי. התפתח בשנות ה-50 בארצות הברית בעקבות המהפכה האלקטרונית בבלוז.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיתוח הכלים האלקטרוניים
אמנם הבלוז יצא מהאופנה בארצות הברית בשנות העשרים, אך כבר בשנות השלושים והארבעים החלו תמורות במוזיקה, אשר הביאו לחזרתו של הבלוז בגרסה אינסטרומנטאלית מודרנית: בשנת 1930 פותחו הגיטרה החשמלית והאורגן החשמלי, ובשנת 1951 הומצאה הגיטרה בס חשמלית, שקיבלה את התפקיד שהיה עד אז נחלתו הבלעדית של הקונטרבס.
פיתוחם של שלושת כלי הנגינה החשמליים, ובמיוחד הגיטרה החשמלית, השפיע על שני סגנונות מוזיקליים: הקנטרי והבלוז. נגני הקנטרי עברו עתה מבנג'ו לגיטרות חשמליות. בעוד שהאירופים ניגנו בגיטרות הקלאסיות בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד, האמריקאים ניגנו בגיטרות החשמליות בעזרת מפרט, כמו שלפני כן ניגנו בבנג'ו. שינוי עמוק יותר חל בבלוז: בעוד שבעבר הבלוז היווה בסה"כ שירת עבודה, בשנים אלה מנגינות הבלוז עברו עיבוד אלקטרוני-מודרני וסגנון זה הפך לבסיס של הנגינה בגיטרה חשמלית.
[עריכה] צורת הנגינה
בנגינת בלוז, לרוב, משתמשים בשתי גיטרות. גיטריסט אחד מנגן ליווי קבוע, המורכב ממספר אקורדים. הליווי מנוגן בקצב של צליל ארוך וצליל קצר לסירוגין. בזמן שהגיטריסט הראשון נותן את הקצב, הגיטריסט השני מאלתר. האלתור מאופיין בהרבה סליידים ובנדים (ר' ערך פריטה בגיטרה) ובשימוש בתווים כחולים (מונחתים). הוא מנוגן על חמש צורות יסוד של סולם, הנקראות סולמות פנטטוניים. השילוב של הקצב הנ"ל, עם אקורדים מיוחדים של בלוז (ספטאקורדים) ועם האלתור על הסולמות הפנטטוניים, מעניק לסגנון את צלילו המיוחד ומשרה את האווירה המיוחדת המאפיינת מוזיקה זו.
[עריכה] מבלוז לרוק אנד רול
קצב הבלוז חזר, ולא רק בצורתו המקורית, אלא גם בצורה של רוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול – גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. את המונח טבע שדר הבלוז האמריקאי אלן פריד בשנת 1954. בניגוד ליוצרי הבלוז, אומני הרוק'נרול ברובם היו לבנים. הרוק'נרול ירש מהבלוז את הקצב ואת טכניקת הנגינה בשלמותם, על כן, בלוז (בגרסתו האינסטרומנטאלית) ורוק'נרול הינם סגנונות אחים, הבלתי ניתנים להפרדה. אף-על-פי-כן, אומני הרוק'נרול הוסיפו גם מספר חידושים, כגון, שירה שמחה, קצב תופים מהיר, וכמובן, פריטה הרבה יותר מהירה על אקורדים עליזים יותר. מוזיקת הרוק'נרול הייתה מוזיקה סוחפת שלוותה בריקודי זוגות סוערים. חלק גדול מאמני הבלוז-רוק'נרול הוסיפו גם גיטרות אקוסטיות בנוסף לגיטרות החשמליות. הולחנו הרבה שירי בלוז-רוק'נרול במיוחד לגיטרה אקוסטית– שירים קצרים, קלים ושמחים.
[עריכה] רוק'נרול- מוזיקת ההמונים
באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקת ההמונים, אשר הופצה בכל ארצות הברית, ואף יובאה למדינות אחרות. מלך הרוק'נרול, הזמר, הגיטריסט ושחקן הקולנוע האמריקאי אלביס פרסלי, שכיכב בשנות החמישים, היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה. המוזיקה של אלביס הייתה מאוד שמחה, מהירה ופשוטה.
הרוק'נרול המשיך להיות מאוד פופולרי גם בשנות השישים. בתקופה זו הזמרים הבודדים התחלפו בלהקות נגנים קטנות, אשר החלו לקום גם באנגליה. מבחינה אומנותית, רבים משיריה של להקת הרוק האנגלית האגדית ביטלס, למשל, היו רוק'נרול טהור.
[עריכה] תרבות הרוק'נרול
הרוק'נרול זכה להערצה היסטרית של הקהל בארצות הברית ובעולם. דוגמה קיצונית לכך אפשר לראות במנהג של מעריצות לזרוק את תחתוניהן על האומנים המופיעים, למשל, על הזמר הבריטי טום ג'ונס משנות השישים. כיום, המושג רוק'נרול מציין לא רק את הסגנון עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצת על ידי הנוסחה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול".
[עריכה] ראו גם
קטגוריות: מוזיקה | סגנונות מוזיקליים | רוק | תרבות
