רשות העתיקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סמלה של רשות העתיקות

רשות העתיקות היא הגוף הישראלי האחראי על החפירות הארכיאולוגיות ועל אתרי העתיקות במדינת ישראל. כמו כן אחראית הרשות על מתן רשיונות מתאימים לביצוע חפירות ארכאולוגיות, על הפיקוח של אתרי עתיקות וקביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים.

[עריכה] היסטוריה

החפירות הארכיאולוגיות הראשונות בארץ ישראל נערכו על ידי החוקר הצרפתי פייר דה סוסי בשנת 1851 בכנסייה של מצדה (שאותה הוא זיהה בטעות כארמון), ובשנת 1863, בקברי המלכים בירושלים. החפירות בקברי המלכים (מערת 'כלבא שבוע') היו לחפירות הארכיאולוגיות הראשונות שלהן ניתן אישור רשמי של השלטונות העות'מאניים.

בשנים שלאחר מכן נוסדו המוסדות הארכיאולוגיים הראשונים שפעלו בארץ ישראל, ובהם גם החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (מאז שנת 1921). בימי המנדט הבריטי עוגן לראשונה הממסד הארכיאולוגי של ארץ ישראל במסגרת מחלקת העתיקות, שמושבו נקבע במוזיאון רוקפלר.

במהלך מלחמת העצמאות, כשירושלים הייתה נתונה במצור, נתמנו הארכיאולוגים דר' עמנואל בן דור ודר' בנימין מייזלר לשמש כקצינים לארכיאולוגיה ליד מפקדת מחוז ירושלים. עם הכרזת ההפוגה הראשונה הצטרף אליהם קצין שלישי, דר' שמואל ייבין, וב-26 ביולי 1948 הוקמה מחלקת העתיקות הישראלית. פעילותה של המחלקה התבססה על פקודת העתיקות המנדטורית. בשנת 1978 אושר בכנסת חוק העתיקות שהחליף את הפקודה המנדטורית. בראשיתה הייתה זו מחלקה קטנה, שפעלה במסגרת המינהל לעבודות ציבוריות ושירותים טכניים (מע"צ) של משרד העבודה והבנייה. בחודש אוגוסט 1955 הועברה המחלקה למשרד החינוך והתרבות בתור אגף (אגף העתיקות והמוזיאונים - IDAM). ב-1 בספטמבר 1989 אושר חוק רשות העתיקות, המגדיר את תחומי פעולתה ואחריותה של רשות העתיקות, וב-1 באפריל 1990 נוסדה רשמית רשות העתיקות, הכפופה למשרד החינוך. תהליך הקמתה של רשות העתיקות זכה לברכתו ולתמיכתו של שר החינוך ונשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון.

[עריכה] מבנה ארגוני

רשות העתיקות כוללת מרחבים (מרחב צפון, מרחב מרכז, מרחב ירושלים ומרחב דרום) הממונים על אכיפת חוק העתיקות לרבות הפיקוח השוטף באתרי עתיקות, אישור תוכניות פיתוח באתרים אלו ופיקוח עליהן, מעקב אחר ביצוע חפירות הצלה וחפירות יזומות על ידי מוסדות מחקר. המרחבים מייצגים את רשות העתיקות מול יזמים ומול גופים ציבוריים. כמו כן, המרחבים מבצעים חפירות הצלה באמצעות הצוות הקבוע ועובדים זמניים הנמנים על מערך הפיקוח שלו, לרבות עיבוד הממצאים עד להגשת הפרסום. בראש כל מרחב עומד ארכיאולוג המרחב. כל מרחב מחולק למחוזות שמספרם נקבע על פי אופי האזור. בראש כל מחוז עומד ארכיאולוג המחוז. בכל מחוז ישנו צוות של מפקחי נפה שמספרם נקבע על פי גודל ואופי האזור. מפקח הנפה אחראי על תחום גאוגרפי מוגדר.

הרשות מורכבת, בנוסף למרחבים, מתת-גופים המכונים "תחומים", כאשר כל גוף אחראי על תחום שונה:

תחום חפירות וסקר: זהו הגוף המקצועי והמרכזי של רשות העתיקות, ובידיו הסמכות המדעית. בתחום זה עובדים ארכיאולוגים חופרים, חוקרים ומומחים, וכן רכזי הדוחות המדעיים. תחום זה אחראי להנפיק רישיונות והרשאות לחפירות, וכן ליזום קשרים מדעיים עם מוסדות ארכיאולוגיים בישראל ומחוצה לה.
תחום טיפול בממצאים: תחום זה אחראי על קביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים. טיפול בממצאים ניידים, שנתגלו בחפירות, בסקרים או בכל פעילות ארכיאולוגית אחרת מטעם רשות העתיקות, ושימורם.
תחום שימור: זוהי הזרוע המקצועית והמדעית לשימור המורשת הארכיאולוגית הבנויה (הנייחת) של ארץ ישראל. במסגרת זו מתועדים האובייקטים המיועדים לשימור ונעשה שימור אדריכלי אומנותי.
תחום אוצרות המדינה: תחום זה אחראי על רישום כל עתיקות המדינה, תיעודם והקמת מאגר מידע מרכזי. כמו כן אחראי התחום לייעץ למוזיאונים, ליזום תערוכות ולהשאיל ממצאים.
תחום טכנולוגיות המידע: תחום זה מעניק תמיכה בפעילות הרשות באמצעות פיתוח, העמדה ואחזקה של מערכות המידע, של רשת התקשורת ושל תשתית המחשוב של הרשות.
תחום פרסומי רשות העתיקות: תחום הפרסומים אחראי להוציא לאור את תוצאות הפעילות המדעית של רשות העתיקות - חפירות, סקרים ומחקרים רלוונטיים - ולהביאם לידיעת קהילת החוקרים בישראל ובעולם. התחום מוציא לאור ארבע סדרות של כתבי עת ומדריכים לאתרים ארכיאולוגים.

בנוסף לתחומים אלו קיימות יחידות ומחלקות נוספות, כגון היחידה למניעת שוד עתיקות, ארכיון, ספרייה, היחידה לארכיאולוגיה תת-ימית וההנהלה.

[עריכה] פעילות הרשות

[עריכה] הכרזה של אתרי עתיקות

חלק חשוב מעבודת אגף העתיקות הוקדש להכרזתם של אתרי עתיקות. בשנת 1964 ערך פנחס פנואל כהנא את רשימת המצבות ההיסטוריות שפורסמה בילקוט הפרסומים, אשר החליף את תיק ההכרזות שנערך בתקופת המנדט הבריטי. בילקוט הפרסומים מפורסמים כיום (2003) כ-17,500 אתרים מוכרזים מתוך כ-23,500 אתרים ידועים.

[עריכה] חפירות

בתקופת פעילותו של אגף העתיקות נערכו מספר חפירות חשובות, למשל בתל דן, בתל אשדוד, בעין גדי, בחמת גדר, בבית שאן ובבית גוברין. אגף העתיקות היה מעורב במאות חפירות הצלה, לעתים בשיתוף עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, ירושלים, או עם החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. החפירה הארכיאולוגית הראשונה בתולדות מדינת ישראל נערכה בתל קסילה, שעל גדות נחל הירקון, בניהולו של בנימין מייזלר ומטעם החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. הרישיון לחפירה ניתן בחודש אוקטובר 1948 והוא נחתם על ידי שר העבודה והבינוי מרדכי בנטוב. בשנת 1963 החלו באגף העתיקות לנפק הרשאות לחפירות קטנות ולעובדי אגף העתיקות עצמו. ההרשאה הראשונה ניתנה ב-23 בנובמבר 1963 לדר' יוחנן אהרוני, על ידי מנהל אגף העתיקות הפרופ' אברהם בירן, כהיתר לחפירה במערת קברים בח'רבת שיח' אברהים (חורבת דורן), שליד בר גיורא. מאז ועד לסוף שנת 2003 הוצאו 8,987 רישיונות והרשאות.

[עריכה] ארכיונים

בתקופת המנדט רוכז כל החומר התיעודי הקשור בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, כולל האוספים, תיקי התיעוד, המפות והתכניות, במשרדי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט, במוזיאון רוקפלר בירושלים. עם סיום המנדט הבריטי נותרו הארכיונים הללו ברשותה של ממשלת ירדן, ולכן נאלצו הרשויות הישראליות להתחיל את דרכם מחדש. לאחר מלחמת ששת הימים כשעבר מוזיאון רוקפלר לשליטת מדינת ישראל, עברו גם הארכיונים שבו לאחריות אגף העתיקות של מדינת ישראל.