תורת הפתיחות בשחמט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שחקני השחמט של היום אינם סומכים עוד באופן בלעדי על כשרונם הטאקטי והאסטרטגי על לוח השחמט. השחמטאי המקצועני שואף לדעת מהי התגובה המדוייקת לכל מסע שיבצע היריב. מובן שהמשחק יכול להתפתח למליוני צורות שונות ועל כן אפשר ללמוד את המסעים הנכונים לכל מצב ומצב רק לגבי המסעים הראשונים. עד כ- 15 או- 20 מסעים לכל היותר.
ככל שהשחקן מכיר פתיחות שונות, וריאנטים שונים על פתיחות אלו, הגנות שונות, גמביטים (הקרבות כלים יזומות) ותחבולות כך הוא יגיב באופן מדוייק וחסר טעויות למסעי היריב, וכן יחסוך זמן רב ויקר שיתכן ויזדקק לו כשהעמדה במשחק תתפתח ותסתבך.
לשחקנים יש לרוב פתיחה מסוימת שבה הם נוקטים ובה הם מומחים לכל התפתחות. מאידך, היריב משתדל להכין עצמו וללמוד את ההגנה הדרושה ולהיות מוכן לכל הסתעפות, או לחלופין להפתיע את היריב בהגנה שונה מזו בה הוא נוקט בדרך כלל, ובכך לשבור את רצף המסעים שהיריב מכיר בעל פה ומבצע מכנית על פי ידע מראש.
הניסיון להפתיע יריב בוריאנט חדש כרוך בסיכון, משום שהמשחק מתפתח לכיוונים חדשים ובלתי מוכרים בשלב הקריטי ביותר שלו, שהוא שלב הפתיחה, אך טמון בו גם סיכוי להכשלת היריב באי דיוקים.
המקור העיקרי לידע וללימוד תורת הפתיחות הינו חיבור רב כרכים עבי-כרס בשם "האנציקלופדיה היגוסלאבית". באנציקלופדיה זו כותבים מיטב רבי האמנים את ניתוחיהם, שחלקם שוחקו בפועל וחלקם תיאורטים. מצויים שם אלפי וריאנטים לפתיחות השונות, והמסעים הנכונים בכל סיטואציה לדעתו של הכותב.
בנוסף יש ספרות ענפה מאוד העוסקת בפתיחות שחמט.
תוכן עניינים |
[עריכה] רעיונות מרכזיים בפתיחה
- כל מהלך פתיחה חייב להוביל לשליטה הטובה ביותר האפשרית במרכז הלוח. לכן מקובל מאוד שהלבן פותח ברגלי המלך אל ערוגה ה4. על ידי הסעת רגלי המלך קדימה שתי ערוגות הוא שולט בחלק ממרכז הלוח וגם מאיים להסיע את הרגלי המרכזי השני, רגלי המלכה, אל עבר המרכז לערוגה ד4.
- שליטה במרכז הלוח: כל מהלכי הפתיחה צריכים להוביל לשליטה במרכז הלוח (הערוגות: ה4,ד4, ה5, ד5). אי שליטה במרכז יקשה על הסעה נכונה של הכלים לשדה המערכה ויקשה על תיכנון תוכנית ברורה, לכן יש לעשות כל מאמץ מחשבתי כדי שכל מסע יהווה איום על היריב בצורה כלשהי, למשל: לערער את העמדה שלו, להכות כלי בלי להפסיד כלי, להכות כלי יקר יותר מהכלי המכה, להשיג שליטה טובה יותר במרכז, לפרוץ לעבר עמדת המלך שלו ועוד אפשרויות.
- פרשים לפני רצים: יש להוציא למערכה את פרשים לפני הרצים ולפתחם למרכז הלוח.
- הרצים יפותחו זמן קצר לאחר פיתוח הפרשים.
- היערכות מוקדמת לפני התקפה: לעולם אין להתחיל בהתקפה על היריב לפני שפותחו שאר הקצינים (או לפחות מרביתם) לעמדה טובה ומספקת לשם כך. ולכן:
- אין להסיע כלי יותר מפעם אחת במהלך הפתיחה. כלי יוסע יותר מפעם אחת במהלכי הפתיחה אם ורק אם ניתן להשיג במסע זה משהו חשוב מהיריב (כלי או עמדה).
- בפתיחה כבודה של המלכה והמלכה עצמה במקומם מונחים: אין להוציא במסעי הפתיחה הראשונים את המלכה ! . למלכה אין מה לעשות בפתיחת המערכה! הפרת כלל זה יכולה לגרום לאיבודה או שהיריב ירדוף אותה בכליו ובכך יבוזבזו זמן ומסעים. יש להמתין עם הוצאת המלכה עד שמטרת יציאתה תהא ברורה ובטוחה.
- בטחון המלך הוא מעל לכל. לעולם לא לשכוח את בטחון המלך! שהרי מי שמפסיד את המלך מפסיד את המשחק לכן:
- יש להצריח מוקדם ככל האפשר: יש לבצע הצרחה כבר במהלכי הפתיחה הראשונים. (אלא אם (ורק אם) בדחיית ההצרחה ניתן יהיה להשיג מהיריב משהו חשוב ויקר (כלי או עמדה)). רוב המשחקים מצריחים בצד המלך כי זה מחייב רק שני מסעים מקדימים במקום שלושה. כאשר מצריחים לצד המלכה יש להזיז את המלכה, ופעמים רבות אין לה עמדה טובה בשלב מוקדם זה של המשחק.
- קישור הצריחים:לאחר ביצוע כל ההוראות הצריחים אמורים להיות מקושרים. אחרי הוצאת כל הקצינים, הצרחה והזזת המלכה מבין הצריחים הם יהיו מקושרים.
- העברת הצריחים לשורות פתוחות:יש להעביר את הצריחים לשורות פתוחות כלומר שורה בה אין חייל מאותו הצבע. משום שכך לצריח יש יותר השפעה ויכול לצאת לקרב בעת הצורך. ולכן יש להעביר את הצריחים בשלבי הפתיחה למרכז השורה הראשונה כמתואר בשרטוט משום שאחת מן השורות תיפתח במוקדם או במאוחר במהלך הקרב.
- לעולם אין להקריב כלי ללא תמורה כדאית! החלטה להקריב כלי תיעשה רק אם יש בטחון מוחלט שהתמורה מהיריב תהא בעלת ערך להתפתחות המשחק עבור המקריב!! באופן כללי וכמעט בלי יוצא מן הכלל, אם היריב הכה כלי, חייל או כלי אחר, יש להכות ולקחת חזרה.
הדיאגרמה הבאה מתארת מיקום טוב של כל כלי הלבן בהנחה שהשחור לא משחק ואילו במשחק יש לסים לב להזדמנויות השונות ולא להיתפס למצב מסויים.
- שמירה על עקרונות יש לשמור על העקרונות אשר הצגנו כאן אך יש לשים לב לא להיצמד אליהם יותר מדי משום שאלו עקרונות בלבד ולא חוקים אך בכל זאת יש להימנע מלהיכנס למצבים שמפרים את העקרונות אלא אם כן יש סיבה מספיק טובה לכך. יש לשים לב גם כן כיצד ניתן להשיג את המטרות אשר הוצגו כאן בדרכים שונות ולמנוע מן היריב להשיג מטרות אלו מאחר וכל עוד יש לנו עיקרון אשר אנו פועלים לפיו כך גם אנו רוצים לגרום ליריב להפר אותו כמה שיותר לדוגמא: אם איננו רוצים להזיז את הכלים יותר מפעם אחת בפתיחה כך אנו רוצים לגרום ליריב להזיז את כליו כמה פעמים שרק ניתן.
כמו כן אפשר ורצוי לנצל את טעויות היריב ולגרום לו להפר את העקרונות לצד שיפור העמדה שלנו. לדוגמא: אם היריב מוציא את מלכתו מוקדם מדי בתחילת המשחק כך שהיא חשופה להתקפה ניתן לפתח את הכלים תוך כדי איום על מלכת היריב אשר תצטרך לזוז שוב ולהפר אחד מן העקרונות. וכך הלאה...
[עריכה] פתיחות ידועות ומוכרות היום
פתיחות ברגלי המלך:
- פתיחה איטלקית
- גמביט אוואנס
- פתיחה ספרדית
- גמביט המלך הנרצה וגמביט המלך הנדחה.
- פתיחה וינאית
- פתיחה סקוטית
ועוד
פתיחות ברגלי המלכה:
- גמביט המלכה הנרצה וגמביט המלכה הנדחה
- גמביט בלומנפלד
בנוסף קיימות פתיחות ברגלים נוספים, כמו "פתיחה אנגלית" ברגלי ג', פתיחה על ידי הוצאת הפרש ב' או הפרש ז', ואפילו "פתיחת קורצ'נוי" שזכתה לשם זה לאחר שויקטור קורצ'נוי פתח מספר משחקים במהלך א3, שנוגד את כללי הפתיחה המומלצים ואין להניח שקורצ'נוי עצמו היה מבצעו מול יריב ברמתו. בפתיחה דומה השתמש זמן רב לפני קורצ'נוי השחמטאי הגרמני אנדרסן, אשר פתח במסעים א3 ו-ג4 נגד פול צ'ארלס מורפי, שהיה אשף במשחקים פתוחים אך לא ידע איך להתמודד עם מצבים סגורים.
[עריכה] הגנות ידועות ומוכרות
גם לשחקן בכלים השחורים יש דרכי התגוננות שונות שיש ללומדן היטב על מנת לשבור את יתרונו הקל של הלבן בפתיחה וכמובן להוציאו מרצף המסעים אותם למד והכין מראש. גם כאן העיקרון הוא שליטה מירבית במרכז הלוח, פיתוח כלים מהיר, והגנה על המלך על ידי הצרחה.
הגנות מוכרות הן:
- הגנה סיציליאנית
- נוסח הדראקון
- פיתוח ניידורף
- הגנה צרפתית
- הגנה הודית של המלך
- הגנה הודית של המלכה
- הגנה נימצו-הודית (נוסח של נימצוביץ להגנה ההודית)
- הגנת שני הפרשים
- הגנת ארבעת הפרשים
- הגנת גרינפלד
- הגנת קארו-קאן
- הגנה הולנדית
- הגנה סקנדינבית
ועוד.