Led Zeppelin II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Led Zeppelin II
אלבום מאת לד זפלין
יצא לאור	22 באוקטובר, 1969
הוקלט	ינואר–אוגוסט, 1969
ז'אנר(ים)	רוק
אורך	41:31
חברת תקליטים	אטלנטיק רקורדס
מפיק(ים)	ג'ימי פייג'
כרונולוגיית לד זפלין
Led Zeppelin ‏(1969‏)	Led Zeppelin II ‏(1969‏)	Led Zeppelin III ‏(1970‏)
האלבום ב-allmusic
[{{{amg2}}} האלבום ב-allmusic]
האלבום ב-Mooma

Led Zeppelin II הוא אלבומה השני של להקת הרוק הכבד לד זפלין, שוחרר לשוק בשנת 1969. האלבום נחשב לאחד מהחלוצים בתחום מוזיקת הרוק, ובתור האלבום הראשון של הבי מטאל

[עריכה] רשימת השירים

Side One

1. Whole Lotta Love (בונהם/ דיקסון/ ג'ונס/ פייג'/ פלנט)- 5:34
2. What Is And What Should Never Be- (פייג'/ פלנט])- 4:46
3. The Lemon Song (הוואלין וולף/ בונהם/ ג'ונס/ פייג'/ פלנט)- 6:18
4. Thank you (פייג'/ פלנט)- 4:47

Side Two

1. Heartbreaker (בונהם/ ג'ונס/ פייג'/ פלנט)- 4:14
2. Living Loving Made (פייג'/ פלנט)- 3:28
3. Rumble On (פייג'/ פלנט)- 4:24
4. Moby Dick (בונהם/ ג'ונס/ פייג')- 4:21
5. Bring It On Home (דיקסון/ פייג'/ פלנט)- 4:21

[עריכה] היסטוריה

האלבום הוקלט בתקופה בה הקריירה של חברי הלהקה הייתה בנסיקה, ובתקופה בה הם היו בנסיעות תכופות, מינואר עד אוגוסט, 1969, כשמאחוריהם היו ארבעה סיבובי הופעות באירופה, ושלושה באמריקה. כל שיר הוקלט בנפרד ונערך באולפנים שונים באנגליה ובארצות הברית. השירים שהוקלטו הציגו סאונד מחוספס ומעורב שאפיין את החדשנות של הלהקה בתחום הביצועי ובהופעות.

Led Zeppelin II היווה סוג של אבן פינה לרוק הכבד של שנות השבעים. שירים שנשאבו מסגנון הבלוז כמו- Whole Lotta Love, HeartBreaker ו- Bring It On Home עכשיו על תקן של ז'אנר, כשהריף של הגיטרות מגדיר את השיר ונותן את הבסיס שלו. ארגון השירים והדגש באופן הזה היו מאוד לא אופייני במוזיקת פופ. לפיכף, האלבום נחשב לבעל השפעה רבה על התפתחות מוזיקת הרוק, בתור מבשר הרוק הכבד, ועל להקות רבות כמו דיפ פרפל, ון היילן וגאנז נ' רוזס

Led Zeppelin II משלב סגנונות מוזיקה וגישות נוספות, כמו בשיר העוצמתי והשקט לסירוגין- What Is And What Should Never Be והשיר- Ramble On שמציג את הצד האקוסטי של הלהקה, או הבלדה- Thank You. בזכות האוירה המסתורית שבו, Ramble On עזר לפתח את החיבור בין רוק כבד לנושאים אגדיים, שנשאבו חלקית מהרוק הפסיכדלי שלוש שנים לפני, אך גם מתוך העניין של רוברט פלנט, שהיה התמלילן של הלהקה, בכתביו של טולקין. הכיוון המוזיקלי הזה הביא ימשיך עם האלבום הרביעי של הלהקה- Led Zeppelin IV. מהצד האחר, הקטע האינסטרומנטלי, Moby Dick, מציג סולו תופים ממושך ע"י ג'ון בונהם, כשבהופעות נמשך כחצי שעה ואף יותר.

תרומתו של ג'ימי פייג' לאלבום הינה עצומה, כשהסולו שלו בשיר- Heartbreaker היווה השראה ונסיונות חיקוי אינספור ע"י גיטריסטים צעירים, וגם היווה דוגמה להתקפה המוזיקלית העזה של הלהקה. סגנון ההקלטה החדשני של פייג' והאפקטים שהוספו על התופים בשירים כמו- Whole Lotta Love ו- Rumble On היוו דוגמה ליכולותיו, לתושייתו ולמקוריות באופן ההפקה שלו.

האלבום היה הראשון של הלהקה להשתמש ביכולות של ההקלטה של הטכנאי אדי קרמר, שעבודתו בעבר עם ג'ימי הנדריקס הרשימה רבות את חברי הלהקה, ובמיוחד את פייג'. פייג' וקרמר פעלו יחדיו נמרצות על העריכה של האלבום, כשהתוצאהות הוצגו בקטע המרכזי בשיר- Whole Lotta Love. קרמר צוטט" "העריכה המפורסמת בשיר, כשהכל יוצא מכלל שליטה, היא כתוצאה מההתעסקות שלי ושל ג'ימי עם הציוד כשאנחנו מפעילים כל ידית וכפתור אפשריים".

עיצוב עטיפת האלבום נלקחה מכרזה של דיויד ג'וניפר. העטיפה התבססה על צילום ישן של דיויזיה של הכוחות הגרמניים בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשהפרצופים של חברי הלהקה מודבקים על מספר דמויות. הפרצופים של מנהל הלהקה פיטר גראנט, ומנהל ההופעות ריצ'ארד קול, מופיעים גם הם על העטיפה. האישה בתמונה היא השחקנית גליניס ג'ונס (הידועה בתור האמא בסרט מרי פופינס). נוכחותה בתמונה היא בהקשר לשמו של טכנאי ההקלטות של הלהקה, גלין ג'ונס. פרצוף נוסף שהוסף לתמונה הוא של אמן בלוז "וילי ג'ונסון העיוור".

מבחינה מסחרית, האלבום היה הראשון של הלהקה להגיע למקום הראשון במצעדים של ארצות הברית, כשבדרך הוא עוקף את האלבום Abbey Road של הביטלס. האלבום גם הניב רווחים רבים בזכות השיר הפותח באלבום- Whole Lotta Love, שהפך ללהיט. השיר הגיע למקום הרביעי ברשימת "מאה השירים של הבילבורד" שיצאה בינואר 1970, וזאת לאחר שאטלנטיק רקורדס התנגדו לבקשת הלהקה להוציא גרסה מקוצרת של השיר. ה- B Side של הסינגל- Living Loving Maid העפיל במצעדים, כשהגיע למקום ה- 65 באפריל 1970. ההצלחה המסחרית של האלבום הביאה איתה לא מעט צרות ללהקה, כשכמו במקרה של אלבום הבכורה שלהם, הלהקה הואשמה בהפרת זכויות יוצרים לאחר שוילי דיקסון טען שהמילים ל- Whole Lotta Love נגנבו ממנו.

בשנת 2000, מגזין Q מיקם את האלבום במקום ה- 37 ברשימת "האלבומים הבריטיים הטובים ביותר". ברשימת האלבומים הגדולים של מגזין הרולינג סטון האלבום הגיע למקום- 75.

[עריכה] קרדיטים

• ג'ימי פייג'- גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית והפקה.
• רוברט פלנט- שירה ומפוחית.
• ג'ון פול ג'ונס- גיטרה בס וקלידים
• ג'ון בונהם- תופים