אופנישדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האופנישדות הן חלק מכתבי הקודש ההינדיים, ה"שרוטי", העוסקות בעיקר בפילוסופיה ובמדיטציה ונחשבות כתורה דתית על פי רוב האסכולות בהינדואיזם.
האופנישדות הן פירושים על הוודות, סופן ותכליתן, ולכן ידועות כ"ודאנטה" = "סוף הוודות". המושג "אופנישד" מגיע מהמלים בסנסקריט "אופה" (ליד), "ני" (למטה), ו"שד" (לשבת), כלומר, "לשבת ליד" מורה רוחני על מנת ללמוד ממנו תורה במסורת הגורו-שישייה או פרמפרה. המורים והתלמידים מופיעים במגוון מצבים (בעל שעונה לאשתו על שאלות לגבי האלמוות, נער שלומד מיאמה (הדמות המייצגת את המוות)), וכו'). לפעמים החכמים הן נשים ולעתים התורות מתבקשות על ידי מלכים.
תוכן עניינים |
[עריכה] האופנישדות העיקריות
אופנישדות שונות הן פירושים או הוספות על כל אחת מארבע הוודות (ריגוודה, יג'ורוודה, סאמאוודה ואתרווה-וודה). האופנישדות הארוכות ביותר הן הבריהדריאנקה והצ'נדוגיה.
על פי המסורת הן הועברו בעל פה ולבסוף נכתבו על ידי וייאסה. המלומדים חולקים לגבי זמן כתיבתם, וההערכות הן בין המאה ה־16 למאה ה־7 לפנה"ס. רוב החוקרים מסכימים כי רבים מהאופנישדות המוקדמות נכתבו לפני זמנו של בודהה. בתחילה היו יותר ממאתיים אופנישדות, אך הפילוסוף שאנקרה החשיב רק כחמישה עשר מהם כמקוריות וראשוניות. מתוך 123 הספרים שנחשבים חלק מהאופנישדות, 12 נחשבים על ידי כל ההינדים כראשוניות. האופנישדות לא נכתבו כולם עד ל־1656, כאשר דארה שיקו ציווה לכותבם.
פרקים פילוסופיים ומדטיביים אלה מהווים את עמוד השדרה של ההגות ההינדית.
[עריכה] מקורות
חוקרים רואים את ארבעת הוודות כתפילות פואטיות, הקרויות "מאנטרות" או "סאמהיטות", הערצה ותחינה לרעיון מוניסטי או הנותיאיסטי של אלים/אלות ולסדר הכולל (רטה) שנעלה אפילו על האלים ומגיע ממקור אחד עליון.
הברהמנות היו אוסף של הוראות ריטואליות, ספרים שפירטו את תפקידיהם של הכהנים (שבתחילה היו זכותם של האנשים, ולאחר מכן נתקבעו כזכות ברהמינית ייחודית). אלה מגיעים לאחר המנטרות.
לאחר מכן מגיעים האופנישדות, שכוללות את האראנייאקות ואת האופנישדות. באראניאקה ("מהיער") אנו מוצאים דחייה עדינה של הברהמנות; הם מפרטים פעולות של מדיטציה יוגית, חשיבה על האחד המיסטי ועל העקרונות הרבים שנובעים ממנו. האופנישדות למעשה מבטאים את כל הרעיונות המיסטיים המוניסטיים והאוניברסליים שהתחילו במזמורים הוודיים המוקדמים יותר, והשפיעו באופן עמוק ביותר על כל שאר הפילוסופיה ההודית וההינדית. אולם, חסידיהן אינם רואים בהן פילוסופיה בלבד, אלא גם הוראות מעשיות למדיטציה ופעולות אחרות.
באופנישדות אין כל רמז לזמן ולזהות של כותבן. אנונימיות זו מדגישה את הנצחיות של האמיתות הכלולות בהן. לעתים קורבות, מבקרים של המסורת ההינדית/וודית ישתמשו במושג "ברהמיני" כשהם מדברים על קארמה-קאנדה, או צורת הפולחן הריטואלית, מילה כוהנית שמנותקת מהרוחניות העמוקה יותר. אולם, כולם מקבלים כי יש להניח שאלה שכתבו את האופנישדות היו גם הם ברהמינים.
[עריכה] תכנים
הטייטיירה אופנישד" אומר כך בפרק התשיעי:
"זה שיודע את האושר של ברהמן, היכן שהמלים יחד עם השכל אינם יכולים להגיע? הוא אינו מפחד מאף דבר. הוא אינו מדאיג את עצמו במחשבה: למה לא עשיתי את הטוב? למה עשיתי את הרע? כל מי שיודע זאת מחשיב את שניהם כאטמן, ואוהב את שניהם כאטמן. זהו, אכן, האופנישד, הידע הסודי של ברהמן".
האופנישדות עוסקות באמונות ההינדיות הבסיסיות, כולל האמונה בנשמה עולמית ואוניברסלית, ברהמן, ונשמה אינבידואלית יותר, אטמן. ישנו מגוון של אלים אחרים שנחשבים כהיבטים של האלוהות הכוללת, ברהמן. ברהמן הוא האולטימטיבי, הטרנצנדנטי והאימננטי גם יחד, הקיום האינסופי המוחלט, הסכום הכולל של כל מה שהיה, הווה ויהיה. עבור הפילוסופים של האדווייטה, ברהמן אינו אל במובן המונותיאיסטי, מכיוון שהם אינם מגדירים אותו בשום מאפיינים, אפילו לא בקיום או אי-קיום, דבר שמשתקף בכך שבסנסקריט המילה ברהמן אינה זכר או נקבה, אלא נייטרלית. פילוסופיית הדווייטה טוענת כי ברהמן הוא באופן אולטימטיבי אל אישי, וישנו או קרישנה.
"מיהו היודע?" "מה גורם לשכל לחשוב?" "האם יש לחיים משמעות, או שהם נשלטים בידי הגורל?" "מהו הגורם והסיבה ליקום?" חכמי האופנישדות ניסו לענות על השאלות האלה ולהגיע להבנה של המציאות שמעבר לידע הפשוט. הם גם עוסקים במצבי הכרה, בחלום ובשינה.
[עריכה] פילוסופיית האופנישדות
בשל טבען המיסטי והפילוסופי והדחייה של כל ריטואל, יש לאופנישדות תחושה אוניברסלית שהביאה לכך שהן פורשו באופנים רבים, וכך נוצרו שלושת האסכולות של הוודנטה.
הפילוסוף המוניסטי אדי שנקרה סיכם את כל האופנישדות במשפט אחד "טאט טוואם אסי" (אתה הוא זה) ואמר כי בסופו של דבר, הברהמן האולטימטיבי, חסר הצורה והבלתי נתפס זהה לנשמתנו, האטמן. עלינו רק להבין זאת על ידי חדירה דרך המאיה – הגורם המבדיל והממסך בקיום.
ישנו ציטוט מהאופנישדות, המייצג את הקריאה להכרה והגשמה עצמית:
קום! התעורר! חפש את ההדרכה של מורה מואר והגשם את העצמי. חד כמו תער היא הדרך, החכמים אומרים, קשה בה לעבור.
---המוות מלמד את נצ'יקטה באופנישדת המילה (קאתה)
האופנישדות גם כוללות את ההסבר הראשון והסמכותי ביותר של "אום" כמילה אלוהית, הוויברציה הקוסמית שבבסיס של כל הקיום והכוללת קיומים ועקרונות רבים בעצמיותה.
האיישה אומרת על העצמי (פסוקים 6-8 באישופאנישד):
מי שרואה את כל הישויות בנשמה ואת כל הנשמה בישויות אינו בורח מזה. במי שכל הישויות נעשו לאחד עם הנשמה היודעת איזו אשליה או צער יש לזה שרואה אחדות? הוא ממלא את הכל. מאיר, רוחני, לא פגיע, טהור, הרע לא נגע בו. חכם, מבין, כולל, קיים-בעצמו, המאגד את הדברים בכל הנצח.
אום שאנטי שאנטי שאנטי גם משפט זה מופיע במקורו באופנישדות, הקריאה לשלווה, לדממה אלוהית, לשלום נצחי.
דארה שיקו, הסופי המוסלמי שהיה בנו של הקיסר המוגלי שאח ג'אהן, תירגם את האופנישדות לפרסית בכדי למצוא בהן אלמנטים של מונותיאיזם שיוכלו להכין את הדרך לשפה מיסטית משותפת לאיסלאם ולהינדואיזם.
