דלקת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

דלקת היא פעולת נגד של מערכת החיסון כנגד כל גוף פיזי או כימי זר או גורם מזהם אשר פלש אל תוך הגוף.

מקור המושג דלקת במילה דליקה (בעירה, שריפה). הסיבה לכך היא החום הנוצר במקום הדלקת, ולעתים אף בכל הגוף. גם בשפות אחרות קיים הקשר דומה: המילה האנגלית Inflammation, למשל, מקורה במילה Flame ("להבה"). בלשון העממית מתייחסים לעתים קרובות בטעות לכל אדמומיות שהיא (בעיקר בעיניים ובעור) כאל "דלקת", למרות שבמקרים רבים לא מדובר בתגובה של מערכת החיסון, אלא בתוצאה של שפשוף או גירוי כלשהו.

התהליך הדלקתי מתרחש בכמה שלבים. להלן תיאור מופשט:

תאי מערכת החיסון הראשונים אשר פוגשים את הגוף הזר משתייכים בדרך-כלל למערכת החיסון המולדת: נויטרופילים ומקרופאג'ים, בעיקר. הללו נמצאים בכמויות רבות בעור וברקמות חיצוניות אחרות, אשר דרכן פולש לעתים קרובות הפתוגן אל הגוף.
תאי הדם הלבנים הללו מנסים להילחם בפתוגן, בעיקר על ידי פגוציטוזה (בליעת הפתוגן והשמדתו). במקביל מפרישים תאי הדם הלבנים כימוקינים אשר מושכים תאי דם לבנים אחרים, ובמיוחד לימפוציטים, אל מקום הזיהום.
מכלול תאי הדם הלבנים באזור הזיהום ממשיכים להילחם בפתוגן, ובמקביל מפרישים חומרים הגורמים להרחבת כלי הדם המגיעים לאזור הזיהום, זאת בכדי לאפשר לכמות גדולה של תאי דם לבנים להגיע אל המקום, וכן בכדי לספק חמצן לכמות הגדולה של התאים באזור. לעומת זאת, כלי הדם היוצאים מאזור הזיהום מתכווצים.
זרימת הדם המוגברת אל האזור גורמת לאדמומיות האופיינית לדלקת. התכווצות כלי הדם היוצאים מהאזור גורמת לעלייה בלחץ הנוזלים ולנפיחות. כתוצאה מזאת מופעל לחץ על חיישני כאב (נוסיצפטורים) במקום הזיהום, דבר הגורם לתחושת הכאב האופיינית.
חומרים אחרים המופרשים לעתים מתאי הדם הלבנים זורמים אל המוח וגורמים לו להעלות את טמפרטורת הגוף.
במקרה של זיהום חיידקי נוצרת לרוב במקום הדלקת מוגלה, המורכבת מחיידקים ותאי גוף מתים, תאי דם לבנים וחומרי פסולת שונים, כגון רעלנים שהחיידקים הפרישו, פיסות ממברנה של תאים שנהרסו וכן חומר בין-תאי, המשמש כדבק בין תאי הרקמה.

תחושת הכאב והעלייה בטמפרטורת הגוף הנגרמות בעת הדלקת התפתחו במרוצת הדורות באופן אבולוציוני. מטרתן של תופעות אלו היא לגרום לחולה לנוח ולהימנע מפעילות גופנית נמרצת; כך יכול הגוף להשקיע את מרבית האנרגיה שלו בלחימה בזיהום (בזמן הדלקת נדרשת מערכת החיסון לייצר מיליוני תאי דם לבנים בקצב מהיר, דבר המצריך אנרגיה רבה). הכאב, במיוחד באזור הזיהום, מונע מהחולה מלהזיז את האזור, ותורם להחלמה מהירה יותר של הרקמות ההרוסות.

בנוסף, טמפרטורת הגוף הגבוהה תורמת להרג החיידקים או להאטתם פעילותם. לרוע המזל, טמפרטורת גוף גבוהה גורמת גם לפירוק חלבוני הגוף עצמו, דבר העלול להוות סכנת חיים; טמפרטורת גוף הגבוהה בלמעלה מ-5 מעלות צלזיוס מהרגיל עלולה לגרום למוות. למרות זאת, טמפרטורת גוף הגבוהה בכ-2 מעלות מהרגיל מעידה על פעילות תקינה של מערכת החיסון, ורצוי לאפשר לטמפרטורה לרדת באופן טבעי; נטילת תרופות מורידות חום, כגון אספירין או פרצטמול, עלולה להקשות על מערכת החיסון ולהאריך את משך הדלקת. ובכל זאת, אם הטמפרטורה עולה בצורה קיצונית, כאמור לעיל, יש בהחלט לנסות ולהורידה בכדי לצאת מכלל סכנה.