דרך הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרך הים (בלטינית VIA·MARIS - וִיאָה מָרִיס) היא דרך עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את מצרים עם סוריה, אנטוליה, וארם נהריים (אירן ועירק של ימנו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל.
השם המקורי של הדרך היה "דרך ארץ פלשתים", תזכורת לעובדה שהדרך עברה דרך מישור פלשתים. הדרך התפצלה באזור קיסריה לשתי דרכים, דרך אחת חצתה את הרי מנשה לכיוון מגידו, והשנייה המשיכה לאורך הים עד דאר, שם חצתה את ההרים. הדרכים התאחדו שוב על חוף ימת הכנרת והמשיכו צפונה.

השם "Via Maris" בלטינית פרושו "דרך הים". השם התבסס על פסקה מהוולגטה (התרגום הלטיני של התנ"ך). יחד עם דרך המלך, "דרך הים" הייתה אחת הדרכים הראשיות שחיברו את מצרים ללבנט, לאנטוליה, ולארם נהריים. דרך הים נחצתה על ידי דרכי מסחר אחרות, כך שאיפשרו לנוע מאפריקה לאירופה ואו מאסיה לאפריקה. הדרך החלה בדלתה של הנילוס במצרים ופונה צפונה לאורך חופי סיני דרך אל עריש ורפיח. משם צפונה דרך החוף של כנען לעזה, אשקלון, אשדוד, יפו, ודור, ומשם מזרחה דרך מגידו ועמק יזרעאל עד לטבריה על ימת הכנרת. משם צפונה דרך מיגדל, כפר נחום וחצור. מחצור הדרך חצתה את רמת הגולן והגיע לדמשק. מכאן אפשר היה להמשיך בדרך המלך עד נהר הפרת וצפונה לאנטוליה.