היסטוריה של הודו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
תוכן עניינים |
[עריכה] פרה-היסטוריה
הפרה־היסטוריה של הודו מתחילה בתקופת האבן הפליאוליתית. אם כי הודו נמצאת בגבול המזרחי של תפוצת גרזן היד, יש שם אתרים רבים של נתזי צור. בהאת'נורה, בעמק הנרמדה, נמצאו שרידי הומינידים מתקופת הפליסטוקן התיכונה. ממצאים מהתקופה האחרונה כוללים מחצבה מהתקופה הפליאוליתית התיכונה בעמק הקלאדאגי בדרום הודו. מסורת של אמנות סלע מלפני 40 אלף או 50 אלף שנה.
התקופה הניאוליתית המוקדמת מיוצגת על ידי תרבות המרגר באלף השביעי לפנה"ס, בצפון מערב הודו. מידע שנתגלה לאחרונה, הנתמך בידי תמונות לוויין ומחקרים ימיים, מציע כי תרבות זו פרחה כבר מהאלף התשיעי לפנה"ס.
[עריכה] העת העתיקה
[עריכה] תרבות עמק האינדוס
החברה העירונית הראשונה הידועה בהודו היא תרבות עמק האינדוס, הקרויה גם תרבות האראפּא (Harapa), שפרחה בין 2800 לפנה"ס ל־1800 לפנה"ס. היא הייתה מרוכזת לאורך נהר האינדוס ויובליו, והתמשכה לתוך הגנגס-ימונה דואב, גוג'ורט, וצפון אפגניסטן. התרבות ידועה בשל הערים שלה, הבנויות לבנים. השפה שדוברה בידי אנשי עמק האינדוס אינה ידועה; יש מלומדים שחושבים כי היא הייתה שפה דרווידית, ואחרים חושבים כי היא הייתה שפה אינדו־ארייאנית.
אנשי עמק האינדוס היו קשורים באופן הדוק לסביבתם. הגאוגרפיה של הודו כוללת קיצוניות גדולות, ממדבר והרים ועד יער וג'ונגל. בכל הסביבות האלה יש תקופות לא צפויות של שיטפונות, בצורת, ומונסון. על אף שלהודו יש תכונות גאולוגיות ואקלימיות קיצוניות, תנאים קשים אלה היו מועילים לפיתוח של תרבויות קודמות. הרי ההימלאיה הגנו על התושבים מפני פלישות צבאיות או נוודיות מהצפון, ורכסי הרים אחרים הגנו ממערב וממזרח. הנהרות של עמק האינדוס סיפקו אמצעי מעולה למסחר במשך כל ההיסטוריה של הודו, והם היו חיוניים לציביליזציות בכל חלקי האינדוס.
כפי שאנו מוצאים ברוב החברות המצויות ברמת המדינה, עלייה ברמה של גידול המשאבים החקלאיים (ובמיוחד התמקצעות), מביאה לעודף בייצור המביא לגידול באוכלוסייה. המצב בעמק האינדוס היה דומה למדי. הארכאולוגיה מראה, כי הגאוגרפיה המגוונת של הודו העתיקה הייתה עדה לעודף ולהתמקצעות בייצור החקלאי בין 2,400 ל1,000 לפנה"ס. ההתמקצעות הזו מראה כי תרבויות עמק האינדוס עיבדו היטב את אדמת הסחף הפוריה של נהר האינדוס, שהביא ליבול גבוה של תבואה. מאזור 2,700 לפנה"ס, יש עדויות לקיומה של חברה ברמת מדינה, עם שלטון היררכי ומוסדות ציבוריים בקני מידה גדול (השקיה וכד'). את הגדילה המרשימה תוך פרק זמן כה קצר ניתן לייחס לשני גורמים, תרבות מאורגנת שהשתלטה על סביבתה, והמשאבים הסביבתיים המיוחדים והעשירים שהודו סיפקה.
[עריכה] התרבות הוודית
התרבות הוודית קרויה על שם הוודות, שנודעו לראשונה בכתבים בסנסקריט. יש ויכוחים רבים על מוצאם של אנשי הוודות – האם מקורם בהודו עצמה או שהם פלשו מצפון מערב, וכן על יחסם לאנשי תרבות עמק האינדוס. החברה הוודית המקודמת הייתה מבוססת על רעיית צאן. החברה הוודית המאוחרת יותר נעשתה חקלאית, ואורגנה סביב ארבע הווארנות.
[עריכה] ממלכות ורפובליקות קדומות
במאה השביעית לפנה"ס, גל שני של עיור ארע ברחבי הודו, כשהוא מתפשט מאפגניסטן עד בנגל. מספר ממלכות ורפובליקות קמו במישור האינדו־גנגי ובדרום הודו בתקופה זו.
[עריכה] עלייתה של מאגאדה
מהממלכות הקדומות, מאגאדה, שמרכזה היה בביהר המודרנית, ובירתה פאטאליפוטרה (פטנה), לאחר זמן שלטה ברוב צפון הודו. הרבה ידוע על שושלת שישונאגה ההינדית של מאגדה תודות לפוראנאס (טקסט הינדי ארוך), הייקאטות הודהיסטיות, וטקסטים ג'אניים. הקיסרים בימביסארה ואג'אטאשטרו קשורים לחייו של גאוטמה בודהה. הפוראנות מייחסות לשושלת את התקופה שבין השנים 684–424 לפנה"ס.
לאחר שושלת זו באה שושלת ננדה ששלטה קרוב ל־100 שנה.
[עריכה] עלייתם של הג'נאיזם והבודהיזם
בתקופה זו עלו שתיים מהדתות המרכזיות של הודו. גאוטמה בודהה (483-563 לפנה"ס) היה מייסדו של הבודהיזם, שאח"כ התפשט למזרח ולדרום מזרח אסיה. מהווירה (599 לפנה"ס) פיתח את הג'נאיזם.
[עריכה] תקופת מאוריין
צ'נדרגופטה מאורייה, מלך הינדי מפורסם, ייסד את השושלת המאוריינית של מאגאדה בעזרת צ'נקיה, מחברו של הטקסט ההינדי הקדום על ממשל ופוליטיקה הידוע כ"ארטשסטרה". אשוקה, אחד מהשליטים הגדולים של שושלת זו, אימץ והטיף לבודהיזם לאחר שראה מחזה בשדה הקרב בקלינגה. האימפריה הגדולה של המאוריינים החלה לדעוך לאחר מות אשוקה.
[עריכה] ממלכות הודיות דרומיות
המונומנטים הקדומים ביותר בדרום הודו הם של התרבות המגליטית, רובם מרוכזים ברמה הדקאנית. מהמאה ה־16 לפנה"ס, כמה ממלכות קמו בדרום הודו, כשהן בונות מערכות השקיה שאיפשרו את חקלאות האורז בעמקי הנהרות, ותומכות בערים הגדולות. המוקדמות מבין ממלכות אלה הייתה ממלכת פנדייה בדרום טמיל נאדו, כשבירתה מאדוראיי. מאוחר יותר, ממלכת צ'ולה התפתחה בצפון טמיל נאדו, וממלכת צ'רה בקרלה. במאה הראשונה לפנה"ס השירים הסנגמיים של ממלכת פנדייה נכתבו בשפה הטמילית. הנמלים של דרום הודו היו מעורבים בסחר באוקיינוס ההודי, בעיקר בתבלינים, לאימפריה הרומית ממערב ולדרום מזרח אסיה ממזרח.
[עריכה] ממלכות הודיות צפוניות
בין האימפריות של המאורייה והגופטה, צפון הודו נשלטה בידי ממלכות קטנות יותר. ראויה לציון ביניהם היא ממלכת סטוואנה, ששלטו בצפון הדקאן ומערב הודו. הסטאוונה בנו את המערות החצובות בסלע במרכז הודו. הקושאנים, שפלשו לצפון מערב הודו בערך באמצע המאה הראשונה לספירה, ממרכז אסיה, בנו אימפריה ששלטה מפשאוואר ועד לגנגס התיכון, ואולי עד למפרץ בנגל. היא כללה גם את באקטריה הקדומה (בצפון אפגניסטן המודרנית). כוחה הגיע עד לטורקסטאן ועזר להפיץ את הבודהיזם לסין.
אימפריית השונגה נוסדה בידי פושיימיטרה ששלט מ־185 ועד 151 לפנה"ס, באה לאחר המאורייה כשליטי פאטאליפוטרה ושלטו במזרח הודו. תקופת השונגה ידועה באמנות ובפיסול שלה.
[עריכה] ימי הביניים
[עריכה] התקופה הקלאסית
המפה הפוליטית של הודו הקדומה והימי ביניימית הורכבה מממלכות קטנות רבות בעלות גבולות משתנים. במאה הרביעית והחמישית, שושלת גופטה איחדה את צפון הודו. בתקופה זו, הידועה כתור הזהב ההודי, תרבות הינדית, מדע ומנהל פוליטי הגיעו לגבהים חדשים.
[עריכה] ממלכות תיכונות
לאחר נפילתה של אימפריית גופטה במאה השישית, הודו נשלטה על ידי ממלכות אזוריות רבות.
[עריכה] חרשה
המלך חרשה מקאנאווג' הצליח לאחד את הודו הצפונית בתקופת שלטונו במאה השביעית. הממלכה שלו התמוטטה לאחר מותו.
מהמאה השביעית ועד לתשיעית, שלוש שושלות נלחמו ביניהם על השליטה בהודו הצפונית: הפרטיהרים ממלווה ואח"כ מקאנאווג'; שושלת פאלה מבנגל, והראשטראקוטה מדקאן.
[עריכה] הרג'פוטים
הממלכות הרג'פוטיות הראשונות הידועות נוצרו ברג'סטאן במאה השישית, והשושלות הרג'פוטיות מאוחר יותר ברוב הודו הצפונית, כולל גוג'אראט, מלווה, בונדלקהנד, והריינה.
[עריכה] פלאוואס
השושלת הפלווית מקנצ'יפורם שלטה בדרום מזרח אסיה מהמאה הרביעית ועד לתשיעית.
[עריכה] אימפריית צ'לקוייה
אימפריית צ'לקוייה שלטה בחלקים גדולים מדרום הודו מ־550 ועד 750 ושוב מ־970 ועד 1190.
[עריכה] אימפריית צ'ולה
הצ'ולים התפתחו כאימפריה החזקה ביותר בדרום במאה התשיעית, ושמרה על מעמדה העליון עד למאה ה־13.
[עריכה] האימפריה הוויג'יאנגר
האחים האריהרה ובוקה ייסדו את אימפריית קרנאטאקה, הידועה כאימפריית ויג'יאנגארה, ב־1336. אימפריית ויג'יאנגארה פרחה בתקופת מלכותו של קרישנאדבראיה. היא סבלה מהפסד חמור ב־1565 אך המשיכה לשרוד לעוד מאה שנה באופן מוקטן.
[עריכה] רנסאנס
[עריכה] שלטון אסלאמי
האסלאם התפשט בתת היבשת במשך תקופה של 1000 שנה. לפני הפלישות הטורקיות, קהילות סחר מוסלמיות פרחו בחופה של דרום הודו, במיוחד בקרלה. במאה העשירית והאחת עשרה, טורקים ואפגנים פלשו להודו וייסדו את הסולטנות של דלהי בתחילת המאה ה־13. בראשית המאה ה־16, צאצאיו של ג'ינגיס חאן שטפו את מעבר ק'יבר, וייסדו את השושלת המוגולית, ששרדה עשרים שנה. שושלות צ'ולה ווויג'יאנגאר ההינדויות נאבקו עם השלטון האסלאמי, והפגישה בין שתי המערכות השונות גרמה לערבוב, שהותיר השפעות תרבותיות לטווח ארוך על שתיהן. גם השלטון המוגלי היה מלווה בהשפעות כאלה, כשגוג'אראט ורג'אסטאן תרמו לזאת.
[עריכה] העת החדשה
[עריכה] השושלת המוגלית
האימפריה המוגלית שלטה ברוב הודו הצפונית מ־1526; היא החלה לדעוך לאחר 1707 ונוצחה לבסוף במלחמת העצמאות של 1857.
[עריכה] אימפריית המאראת'ה
ממלכת המאראת'ה נוסדה בידי שיוואג'י ב־1674, כאשר הוא סיפח חלק מסולטנות ביג'אפור. במאה ה־18 הממלכה כבר הפכה לקונפדרציה תחת שלטונם של הפשווה. בשנת 1760, האימפריה שלהם כבר שלטה כמעט בכל תת היבשת. ההתרחבות הגיעה לסופה עם הפסד של המאראת'ה בידי צבא אפגאני בקרב השלישי של פניפאט ב־1761. הפשווה האחרון, באג'י ראו השני, נוצח בידי הבריטים במלחמה האנגלו־מאראת'ית השלישית.
[עריכה] הודו הקולוניאלית
גילוי הנתיב החדש להודו בידי ואסקו דה גאמה ב־1498 הביאה לקולונאליזציה אירופית של הודו.
[עריכה] בריטניה
הבריטים ייסדו את התחנה הראשונה שלהם בדרום אסיה ב־1619 בסוראט בחוף הצפון מערבי של הודו, כשהם מגיעים לאחר המבקרים הפורטוגזים וההולנדים. מאוחר יותר במאה זו, חברת הודו המזרחית הבריטית פתחה תחנות סחר קבועות במאדראס, בומביי, וכלכותה, כל אחד תחת ההגנה של השליטים המקומיים.
[עריכה] פורטוגל
הפורטוגזים ייסדו בסיסים בגואה, דאמאן, דיו ובומביי. הם נותרו כשליטים הקולונליים במשך 500 שנה עד 1962.
[עריכה] צרפת
הצרפתים ייסדו בסיסים יחד עם הבריטים במאה ה־17. הם החזיקו בחלקים גדולים מדרום אסיה. אך מלחמות עם הבריטים הובילו לאיבוד של כמעט כל הטריטוריה שלהם. אך הם המשיכו להחזיק בקולוניות של פונדיצ'רי וצ'דרנגור. פונדיצ'רי הועברה להודו ב־1950.
[עריכה] הולנד
להולנדים לא הייתה נוכחית רצינית בהודו. הערים של טראוונקור נשלטו על ידי ההולנדים. אך הם כן היו מעוניינים בסיילון (כיום סרי לנקה), ובהודו המזרחית ההולנדית (כיום אינדונזיה). הם היו אחראים להכשרת הצבא של הנסיכות קרלה.
[עריכה] הדנים
ב־1845, הקולוניה טרנקוובר הדנית נמכרה לבריטניה.
[עריכה] הודו הבריטית
הבריטים הרחיבו את השפעתם מראשי גשר אלה, עד שבשנות ה־50 של המאה ה־19 הם שלטו ברוב תת היבשת ההודית, כולל בבנגלדש ופקיסטן של היום. ב־1857, מרד בצפון הודו שהובל בידי חיילים הודים מורדים, הוביל להעברה של כל הכוח הפוליטי בהודו מחברת הודו המזרחית לכתר. בריטניה החלה לנהל את רוב הודו באופן ישיר, ועל השאר שלטה בעזרת הסכמים עם השליטים המקומיים. מ־1830 הפסדם של הבריונים שיחק תפקיד בהבטחת שליטה רבה יותר של הבריטים במחוזות ההודיים השונים.
בסוף המאה ה־19 הודו הבריטית צעדה את צעדיה הראשונים לכיוון ממשל עצמי, עם מינויים של יועצים הודיים לוויסרוי הבריטי, ועם ייסודם של מועצות מקומיות עם חברים הודיים; לאחר מכן הבריטים הרחיבו את ההשתתפות למועצות מחוקקות. מ־1920, המנהיג ההודי מוהנדס גנדי (הידוע גם כ"מהטמה" (נשמה גדולה) גנדי) הפך את מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי לתנועת המונים להפגנה כנגד השלטון הקולוניאלי הבריטי. התנועה בסופו של דבר הצליחה בהבאת עצמאות על ידי פעולה פרלמנטרית, התנגדות לא אלימה ואי שיתוף פעולה עם הבריטים.
[עריכה] לאחר 1947
ב־15 באוגוסט 1947 נהייתה הודו לדומיניון בתוך חבר העמים הבריטי תחת הנהגתו של ראש הממשלה ג'ווהרלל נהרו. לאחר מכן החלק המוסלמי הצפון-מערבי והצפון-מזרחי של הודו הבריטית התבדל ויצר את פקיסטן. התנגשויות אלימות בין הינדים, מוסלמים, וסיקים הביאו לחלוקה זו. אזור קשמיר בקצה הצפוני של הודו נעשה למקור של ויכוחים, והדבר הביא למלחמה האינדו־פקיסטנית הראשונה, שנמשכה מ־1947 ועד 1949. בסופו של דבר הוסכם על הפסקת אש שהותירה בידי הודו שני שלישים מהשטח.
[עריכה] שנות ה-50
האספה החוקתית של הודו קיבלה את החוקה ההודית, שנוסחה בידי ב"ר אמבדקאר, ב־26 בנובמבר 1949. הודו נהייתה לרפובליקה חילונית בחבר העמים, לאחר שאישרה את החוקה ב־26 בינואר 1950.
לאחר העצמאות שלטה בהודו מפלגת הקונגרס, מפלגתם של ג'ווהרלל נהרו ומהטמה גנדי, תחילה בראשותו של נהרו ואח"כ של בתו אינדירה גנדי ושל נכדו רג'יב גנדי, חוץ מאשר בשתי תקופות קצרות בשנות השבעים והשמונים. ראש הממשלה נהרו משל במדינה עד למותו ב־1964. תחת נהרו נקטה המדינה מדיניות של התרחבות תעשייתית המבוססת על תעשייה כבדה, על ידי סדרת תכניות חומש. מדיניות החוץ של נהרו הדגישה את הניטרליות, והודו נעשתה לחברה מובילה בתנועת הניטרליות. היא החלה ביחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות, כתגובה ליחסיה של ארצות הברית עם פקיסטן.
[עריכה] שנות ה - 60
ב־1961, לאחר עצומות חוזרות להעברה שלווה, פלשה הודו אל הקולוניה הפורטוגזית בגואה, בחוף המערבי של הודו, וסיפחה אותה. ב-1971 סיפחה הודו את מחוז סיקים, העצמאי למחצה.
ב־1962 נלחמו סין והודו לזמן קצר בשל סכסוך גבול בהימלאיה. תוצאות המלחמה היו הפסד גמור עבור ההודים והביאה להתמקדות בהתחמשות ולשיפור היחסים עם ארצות הברית.
ב־1965 נלחמו הודו ופקיסטן את המלחמה הקשמירית השנייה, והודו ניצחה שוב. ב־1971 התערבה הודו במלחמת אזרחים במזרח פקיסטן הבנגאלית; המאבק הביא לעצמאות של מזרח פקיסטן, מדינה ששמה היום בנגלדש.
ב־1966, השלטון עבר לידיה של בתו של נהרו, אינדירה גנדי, והיא שירתה כראש ממשלה עד 1977. בינתיים החלו צרות בארץ החסות ההודית סיקים כנגד השליטה של הצ'וגייל. במשאל עם הצביעו אנשי סיקים בעד הפיכתה למדינה ה־21 של הודו. ב־26 באפריל 1975 נהייתה סיקים באופן פורמלי לחלק מהודו. ב־1975, בשל בעיות פוליטיות וכלכליות מתגברות וכן בשל איומים על כוחה, הכריזה גנדי על מצב חירום והשעתה זכויות אזרחיות רבות, מהלך שנוי במחלוקת שהביא לשנתיים של עמידה במקום. היא העמידה את מדיניותה להכרעת העם בבחירות ב־1977, אך הפסידה למורג'י דסאי, ראשה של מפלגת ג'אנאטה, התאחדות של חמש מפלגות אופוזיציה.
[עריכה] שנות ה - 70 וה-80
ב־1979 נפלה ממשלתו של דסאי. צ'אראן סינג יצר ממשלת מעבר, ואחריה חזרה גנדי לשלטון בינואר 1980. ב־31 באוקטובר 1984, נרצחה אינדירה גנדי בידי מתנקשים, ומפלגת הקונגרס בחרה בבנה רג'יב גנדי כיורש. ממשלתו נפלה ב־1989 תוך האשמות בשחיתות. ו"פ סינג ולאחר מכן צ'נדרה שק'הר נהיו לראשי ממשלה.
[עריכה] שנות ה - 90
לאחר הבחירות ב־1989, אף על פי שרג'יב גנדי ומפלגת הקונגרס זכו ברוב של המושבים, הוא לא הצליח ליצור ממשלה בעלת רוב ברור. הג'נאטה דאל, איחוד של מפלגות אופוזיציה, יצרה ממשל בעזרת המפלגה ההינדו־לאומית BJP מימין והקומוניסטים משמאל. קואליציה רחבה זו התפרקה בנובמבר 1990, ולזמן קצר פלג של ג'אנאטה דאל שנתמך בידי מפלגת הקונגרס שלט בממשלה, עם צ'נדרה שק'הר כראש ממשלה. גם ברית זו התפרקה, והדבר הביא לבחירות לאומיות ביוני 1991.
ב־27 במאי 1991, בזמן שרג'יב גנדי ערך קמפיין בטמיל נאדו עבור מפלגתו, רצחו אותו מתנקשים, כנראה קיצונים טמילים. בבחירות זכתה מפלגת הקונגרס ב־213 מושבים והרכיבה קואליציה, שחזרה לשלטון תחת הנהגתו של פ"ו נרסימחה ראו. ממשלה זו שרדה את הכהונה של חמש שנים והחלה במהלך של ליברליזציה ורפורמה כלכלית, שפתחה את הכלכלה ההודית לסחר עולמי ולהשקעות עולמיות. הפוליטיקה הפנימית של הודו גם עוצבה מחדש, כשנאמנויות ישנות על פי קאסטה, אמונה ואתניות פינו את מקומם למפלגות אזוריות קטנות רבות.
בחודשים האחרונים של ממשלתו באביב 1996, הממשלה סבלה מכמה סקנדלים בשל שחיתות, שהביאו לתוצאות הגרועות ביותר עבור מלחמת הקונגרס בבחירות מעולם. המפלגה ההינדו־לאומית BJP נעשתה לאחר הבחירות במאי 1996 למפלגה הגדולה ביותר בלוק סאבאה (הפרלמנט), אך ללא הכוח המספיק להביא לרוב. תחת ראש הממשלה אטאל ביהרי ווג'פאיי, הקואליציה שלהם שרדה ל־13 ימים. כשכל המפלגות שואפות להימנע מבחירות חוזרות, קואליציה בת 14 מפלגות מונהגת בידי הג'אנאטה דאל קמה ויצרה ממשלה הידועה כחזית המאוחדת, תחת השר הראשי של קארנאטאקה, ה. ד. דווה גוודה. ממשלתו החזיקה שנה, עד שמנהיגה של מפלגת הקונגרס הפסיק את תמיכתו במרץ 1997. אינדר קומאר גוג'ראל נעשה לראש ממשלה תחת קואליציה רחבה מעט יותר.
בחירות חדשות הביאו ל־BJP את מספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט, והיא הצליחה להקים קואליציה. ב־11 במאי וב־13 במאי, 1998, ממשלה זו עשתה מספר ניסויים גרעיניים תת־קרקעיים, דבר שגרר אחריו סנקציות כלכליות יפניות ואמריקאיות, על פי החוק נגד התפשטות גרעינית. לאחר מכן הקואליציה התפרקה, ונערכו בחירות חדשות, אך התוצאה הייתה דומה לבחירות הקודמות.
בינואר 2004 ראש הממשלה ואג'פאיי תמך בפירוק הפרלמנט ובבחירות. מפלגת הקונגרס זכתה ברוב המושבים בבחירות שנערכו במאי 2004, ומנמוהן סינג נעשה לראש ממשלה.
