טיל כתף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיל כתף הוא נשק היורה טיל הקטן מספיק כדי להיות משוגר על ידי אדם אחד כשהוא מוחזק על כתפו. הסוג הקטן ביותר של "טיל" כתף הוא רימון המונע על ידי רקטה. ישנם סוגים גדולים יותר של טילי כתף בהם משתמשים באותה דרך אך הם הרסניים הרבה יותר. ישנם מספר טילים "חכמים" הבאים בצורת טילי כתף, כמו למשל טילים מונחים נגד טנקים (ATGM) ונגד מטוסים.
תוכן עניינים |
[עריכה] סיווג
השם הנכון יותר לקבוצה זו של כלי היא "מטולי כתף" או Shoulder-Launched-Weapons מאחר ויש הבחנה בין המושגים "רקטה" ו"טיל" (לאחרון יש הנחייה). את טילי הכתף ניתן לסווג ל-3 קבוצות:
[עריכה] רקטות נ"ט (RPG)
- ערך מורחב – רקטות נ"ט
אלה הן רקטות המשוגרות ממטולי כתף, כדוגמת ה RPG-7 או הלאו M-72. רקטות הנ"ט הן קטנות, קלות וזולות יחסית ולכן משמשות לתקיפת מגוון רב של מטרות קרקעיות - החל בבתים וכלי רכב אזרחיים וכלה ברכב קרבי משוריין.
[עריכה] טילים מונחים נגד טנקים (ATGM)
- ערך מורחב – טיל נ"ט
אלה הם טילים הנורים ממטול כתף ובעלי הנחייה מסוגים השונים המאפשרת להם לפגוע בדייקנות במטרות נעות ממרחק רב. הטילים כבדים וגדולים יותר יחסית לרקטות ומכילות ראש קרבי כבד יותר עם כמות רבה יותר של חומר נפץ או מטען חלול. עובדה זו, בשילוב ההנחייה שלהם, הופכת אותם לאידאליים לפגיעה בטנקי מערכה ורכבים הממוגנים בשריון כבד. השיפור בעוצמה לא בא בחינם. טילי הנ"ט יקרים בהרבה מרקטות נ"ט והכשרת צוות מיומן היא ממושכת ויקרה יותר. גם המטולים עצמם כבדים יותר ורובם צריכים צוות של 2-3 חיילים שימשיכו לתפעל את הטיל עד שהוא פוגע במטרה. בגלל מחירם הרב, בדרך כלל לא משתמשים בהן כנגד מטרות בעלות מיגון קל או חשיבות טקטית מועטה.
דוגמה לטילי נ"ט הם הסאגר, העורב TOW, הקורנט והספייק.
[עריכה] טילים נגד מטוסים
טילי כתף נ"מ (נקראים גם טזק"א: טיל זעיר קרקע אוויר) אלה הם טילים מונחים, שיעדם הוא פגיעה בכלי טיס מהירים ומנמיכי טוס. הם לרוב מתבייתי חום (אינפרא אדום) או מתבייתי כתם (הצל של המטוס החוסם את האור מהשמים). טווח הפעולה שלהם ארוך יחסית לטילי נ"ט והוא עומד על סדר גודל של כ-5 ק"מ בערך. את טילי הכתף מפעילים כוחות הנ"מ. לרוב טילי הנ"מ יש גרסאות שניתן לשגר ממשגרים המותקנים על רכב קרבי משוריין.
דוגמה לטילי כתף נגד מטוסים: סטינגר, סטרלה SA-18.
[עריכה] מבנה
טילי כתף מורכבים ממטול בצורת צינור והטיל עצמו. כדי למנוע מהיורה להישרף, הדלק של הטיל חייב להישרף עוד בתוך המטול. מערכת ההנעה המודרנית של טיל הכתף לא פותחה למלואה עד הפאנצרפאוסט הגרמני והרקטות נגד טנקים המוקדמות. הצבא האמריקאי השתמש לראשונה במערכת זו ברקטת הבזוקה.
רכיבי המערכת:
- מטול - הצינור שבו מאוכסן הטיל וממנו הוא משוגר
- כוונת - באמצעותה מכוון היורה על המטרה. בטילי נ"ט מונחים הכוונת היא מערך כבד הנישא על גבי חצובה ומאפשר לכוון (היורה) להנחות את הטיל אל עבר המטרה.
- חימוש - רקטה או טיל. הטיל כולל מנוע רקטי, מנגנון הנחייה וראש קרבי.
[עריכה] טקטיקה
טילי כתף הם נשק מועדף נגד רכבים משוריינים. הם מאפשרים לאיש מיליציה חמוש קלות להרוס ציוד יקר כמו מטוסים, מסוקים וטנקים. כאשר הדבר אפשרי, התקפות בעזרת טילי כתף באות ממארב ואז התוקפים מנסים לנטרל שיירה של רכבים, להשמיד את המגנים עליה, להשמיד את תכולתה ולברוח לפני שיגיע סיוע אווירי או ארטילרי לשיירה. בדרך כלל מיליציה תקציב 2-4 יורים בטילי כתף לכל רכב אותו רוצים להשמיד. התקפה תבוא בדרך כלל מטווח של 50-100 מטרים, למרות שהיא יכולה להצליח אפילו מ-300 מטרים. רוב רקטות הנ"ט, כמו למשל ה-RPG-7, יישמידו את עצמן אחרי תעופה של 900 מטרים.
התגובה הרגילה להתקפה מטילי כתף היא:
- התקפת היורים עם נשק קל כגון רובים ומקלעים.
- הפצצה ארטילרית או אווירית על האזור שבו נמצאים היורים. זהו פתרון בעייתי כאשר הלוחמה נעשית באזור מאוכלס, כגון עיר או כפר, וזאת בגלל נוכחות אזרחים חפים מפשע.
בזמן מלחמה, משתמשים בשתי השיטות האלו כדי לנקות מאוייבים אזורי נחיתה למסוקים. בלוחמה מודרנית משתמשים באמצעים אופטיים מתקדמים, כגון מצלמות תת אדום, כדי למצוא יורים בלילה ולירות בהם ממסוקים בנשק קל שזול בהרבה מהפצצות.
