טנזין גיאטסו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טֵנְזִין גְיָאטְסוֹ (בטיבטית བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ་, תעתיק: אסטאן דצין רגיא מטשו; נולד ב-6 ביולי, 1935), הדלאי לאמה הארבעה-עשר במספר המכהן כיום, איש הדת הבכיר ביותר בבודהיזם הטיבטי ומנהיגם של מיליוני בודהיסטים ברחבי העולם. הוא מנהיגם הרוחני של טיבט ושל העם הטיבטי, עומד בראש ממשלת טיבט הגולה, ופועל למען עצמאות טיבט.
גיאטסו אימץ את רעיון הסאטיאגרהא ומתנגד לפעולות אלימות כנגד הכיבוש הסיני של טיבט, ומעדיף מחאה דיפלומטית, הסברתית ורעיונית. גולים מטיבט וצעירים טיבטים רבים אינם שותפים לגישתו הפציפיסטית ודבקותו באי-אלימות.
למרות מעמדו הרם, גיאטסו נחשב לאדם עממי שאינו מתנשא, וכן לאיש כריזמטי, לנואם מצוין (הוא שולט היטב באנגלית) ולאישיות מוערכת בקרב הציבור. הוא הדלאי לאמה הראשון שביקר במערב, ובין היתר גם בישראל. במישור הפוליטי פעל לא רק נגד דיכוי הטיבטים, אלא גם להשכנת שלום במוקדי סכסוך שונים ברחבי העולם.
בשנת 1989 הוענק לגיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בתחום המאבק הלא-אלים לשחרור ארצו.
ממשלת סין מחרימה את הדלאי לאמה ה-14 ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו, בגלל פעילותו בנושא שחרור טיבט. החזקה של כתבים, תמונות או סרטים הקשורים לטנזין גיאטסו נחשבת בסין לעבירה פלילית חמורה שעונש כבד בצדה. עם זאת, בזמן האחרון נשמעה מפי דוברים סיניים התרככות מסוימת, ורמיזה כי ייתכן שיאפשרו לדלאי למה לבקר בסין.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו
הדלאי לאמה ה-14 נולד ב-6 ביולי 1935 בשם לאמו תונדאפ (Lhamo Thondup) כחמישי מבין תשעה אחים, למשפחה שהתפרנסה ממקצועות מסורתיים, בעיקר חקלאות, בכפר טקסטר. הכפר עמד על גבעה הצופה על עמק רחב ידיים שבמחוז הנידח אמדו בצפון מזרח טיבט. הוריו, צ'וקיונג ודקאי טסרינג, היו אמידים יחסית, והיו (כמו רוב תושבי הכפר, שכלל כעשרים משפחות) בני הקבוצה האתנית חאן. משפחתו, כמו הכפר כולו, התפרנסה מגידולי שעורה, קטניות ותפוחי אדמה.
בהיותו בן שלוש, משלחת מהמסדר הבודהיסטי גלוקפה ("הכובעים הצהובים") הגיעה לאזור שבו חי כדי למצוא את ממשיך דרכו והתגלמות נשמתו של הדלאי לאמה הקודם (לפי הבודהיזם הטיבטי, לאחר שנפטר הדלאי לאמה, מתגלגלת רוחו בילד הנולד באזור כלשהו, בדיוק בשעת מותו). לפני שמת הדלאי לאמה ה-13, הוא אמר כי ממשיך דרכו והתגלגלות נשמתו ייוולד במחוז אמדו. לאחר צאת המשלחת, סיפר אחד מהחברים הבכירים בה כי חלם חלום נבואי, שבו ראה עמק ובית מסוים, שם גר ממשיך דרכו של הדלאי לאמה. לכשהגיע לביתו של תונדאפ, קבע שזהו הבית שראה בחלומו, ובו גר מי שעתיד להיות הדלאי לאמה ה-14.
כעבור זמן מה, נקבע במבדקים מסורתיים שתונדאפ הוא טוּלקוּ (גלגול הנשמה) של הדלאי לאמה ה-13 ושל בודהה. בעקבות הגילוי הובא עם משפחתו אל להאסה בירת טיבט כדי לקבל חינוך בודהיסטי שיכשיר אותו לתפקיד מנהיגו הרוחני והפוליטי של העם הטיבטי.
בלאהסה, החל חינוכו הרוחני של לאמו הצעיר, שם הוא למד את לימודי הבודהיזם והחיים כנזיר מגיל שש עד גיל 25, אז קיבל תואר המקביל לדוקטורט בבודהיזם.
לאחר ההכרזה עליו כמי שעתיד להיות הדלאי לאמה הבא, שונה שמו, ומאז הוא נקרא "ג'אטסאן ג'אמפהאל נגאוואנג לובסאנג אייש טאנזין גיאטסו דלאי לאמה" (בתרגום חופשי: קודש האלוהים, עדין תהילה, רחמן, מגן האמונה, טנזין גיאטסו, אוקיינוס של חוכמה) או בקיצור - טנזין גיאטסו. בודהיסטים טיבטים בדרך כלל מתייחסים אליו 'קאנדאן', שפירושו פשוט 'נוכחות' או 'נוכחות עליונה'. במדינות המערב גיאטסו מכונה לעתים קרובות 'הוד קדושתו הדאלאי לאמה'. בסגנון זה הוא מכונה גם באתר האינטרנט הרשמי שלו.
[עריכה] גיאטסו כדלאי לאמה
כמנהיג פוליטי טיבטי וכבעל המעמד המשפיע והחשוב ביותר בבודהיזם הטיבטי, קיימת מסורת מזה זמן רב שלפיה הדלאי לאמה נעשה לראש המדינה של טיבט. ב-17 בנובמבר 1950, בהיותו בן חמש עשרה בלבד, נעמד מול אפשרות של התנגשות אפשרית עם ממשלת הרפובליקה העממית של סין, והוכתר על ידי ממשלת טיבט לראש המדינה ולמנהיגה הרוחני הרשמי.
כהונתו בתפקיד זה לא האריכה ימים. בחודש אוקטובר של אותה השנה, בעקבות המינוי שסין התנגדה לו מאוד, פלשו כוחות הצבא הסיני לטיבט והחלו להתקדם לעומק המדינה בכדי לכובשה, ללא הפרעה מצד כוחות צבא טיבטיים.
לבסוף, נעצר צבא הרפובליקה העממית של סין בגבול שבין טיבט לפרובינציה קסיקאנג (Xikang) והסכים לשאת ולתת עם הממשלה הטיבטית בדבר מינויו של טנזין גיאטסו כראש מדינה. בתגובה, שלח הדלאי לאמה ה-14 משלחת לבייג'ינג, שנשאה ונתנה עם השלטונות הסיניים עד שנת 1959.
בניסיון אחרון לפתרון המשבר בלי שייאלץ לצאת את טיבט, פנה גיאטסו לראש ממשלת הודו דאז, ג'ווהרלל נהרו, בבקשה שארצו תפעיל לחץ דיפלומטי על סין וממשלתה, כדי שטיבט תוכרז כשטח אוטונומי ללא שליטת סין, והוא יוכל להשאר במושבו. ניסיון זה כשל, בין השאר בגלל שנהרו לא היה מעוניין ליצור מתח בין ארצו לבין היריבה הגדולה סין, אבל הוא עודד את גיאטסו להמשיך בנסיונותיו לשאת ולתת עם סין.
בהיכשל המשא ומתן וההתנגדות הטיבטית לכיבוש הסיני, ולאחר נסיון התנקשות כושל של סין בגיאטסו, הוא ברח לדאראמסלא, צפון הודו, ב-17 במרץ 1959. הוא נכנס להודו ב31 במרץ, מלווה באלפי חסידיו, ושם הוא שוהה עד היום. בהודו הקים את הממשלה הגולה של טיבט למען שחרור ארצו, והקפיד לשמר את התרבות והחינוך הטיבטיים בקרב עשרות אלפי הפליטים והגולים שליוו אותו. הדלאי לאמה עצמו ורוב חסידיו מתגוררים במקלאוד גאנג' (McLeod Ganj), עיירה הנמצאת במעלה הרכס מעל דאראמסלא, שלעתים קרובות מכונה "לאהסה הקטנה" בשל הריכוז הגדול של מאמיניו וחסידיו בתחומה.
בשנת 1989 הוענק לטנזין גיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בקירוב לבבות ויישוב סכסוכים ברחבי העולם ועל מחאתו הלא-אלימה כנגד סין. יושב ראש הוועדה שהחליטה על מתן הפרס אמר בנאומו כי "הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, הוא ממשיך דרכו הרוחני של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי".
ב-18 באפריל 2005 בחר ה"טיים מגזין" בטנזין גיאטסו כאחד מ-100 האישים המשפיעים ביותר בעולם.
[עריכה] הגלות בהודו
לאחר הקמת הממשלה הגולה והתאקלמותו בהודו, ניסה גיאטסו לשקם ולסייע לפליטים שהלכו אחריו להודו ולעם הטיבטי בכמה דרכים: בשנת 1959, מייד לאחר ההגעה להודו, הקים מערכת חינוך כדי ללמד את הנוער הטיבטי את שפתו, תרבותו, דתו ואת ההיסטוריה של טיבט. לאחר מכן, הוקם ה"מכון לאומניות העם הטיבטי" ו"מרכז המחקרים הטיבטי הגבוה" שהייתה לאוניברסיטה הראשונה שפעלה בטיבט. הוא תמך בבנייתם מחדש של כ-200 מנזרים ומקדשים בכדי לשמר, לדבריו, את ההוראה והחינוך הבודהיסטי ואת אורח החיים הטיבטי.
לאחר זמן מה, כשראה שמאמציו הדיפלומטיים עד כה לשחרור טיבט אינם נושאים פירות, עתר גיאטסו לאו"ם כנגד כיבוש טיבט על ידי סין והחזקתה בידיה. עתירתו נידונה בשלוש אספות - בשנת 1959, 1961 ו-1965. הערעור והדיון בדברו לא הניבו תוצאות של ממש, להוציא הכרזה של האו"ם בדבר דרישתו מסין לכבד את זכויות האדם של העם הטיבטי ולשקול את בקשתם לאוטונומיה שבראשה יוכל לעמוד הדלאי לאמה.
בשנת 1963 הכריז גיאטסו על חוקה דמוקרטית לטיבט, המבוססת על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בנוסף, נבחרו חברים לפרלמנט הטיבטי, במסגרת הממשלה הגולה הטיבטית, מתוך קהל הפליטים וחסידיו של גיאטסו. הוא עצמו נבחר באופן דמוקרטי על ידי הפרלמנט הטיבטי. ממשלת סין לא הכירה בכל המהלכים האלה, שכן על-פי עמדתה אין לגיאטסו השוהה בהודו שום סמכות על הנעשה בטיבט, הנשלטת בידי סין.
בקונגרס זכויות האדם שהתקיים בוושינגטון בשנת 1987, הציע גיאטסו תוכנית בת חמישה שלבים במטרה להביא לבסוף לסיום הכיבוש הסיני בטיבט ולהפוך את טיבט לאוטונומיה. עיקרי התוכנית היו הפיכת אזור טיבט כולו לאזור שוחר שלום, וכן פירוז סין וארצות האזור מנשק גרעיני (על פי טענות שונות, סין משתמשת בטיבט כ'סל אשפה גרעיני' והיא מטמינה בה פסולת גרעינית מסוכנת). הוא הציע אפשרות שסינים שיחפצו בכך, יוכלו לגור בטיבט. התוכנית עסקה גם בכיבוד זכויות האדם משני הצדדים. לפי התוכנית, לאחר שכל התנאים האלה ימולאו, ייערך משא ומתן ענייני בדבר עתיד טיבט.
תוכנית דומה הוצעה על ידו בשטרסבורג, צרפת, ב-15 ביוני 1988. התוכנית הראשונה נדחתה על ידי סין, ולבסוף ביטלה הממשלה הטיבטית הגולה את ההצעה השנייה ב-1991, לאחר שנראה כי אין סיכוי שהסינים יסכימו לדון בה.
בחודש אוקטובר 1991 פנה גיאטסו אל הממשלה הסינית בבקשה לחזור לטיבט, בטענה שהעם הטיבטי זקוק לו. לאחר זמן מה ביטל את הבקשה, לנוכח חששו מהתפרעויות אלימות של טיבטים אם תידחה ההצעה.
ב-15 ביולי 2005 שוחח הדלאי לאמה עם מנהיגי ה-G8 (קבוצת שמונת המדינות המתועשות הגדולות) בדבר דרכים לפתרון בעיות הרעב ברחבי העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי.
ב-6 ביולי 2005 חגג טנזין גיאטסו את יום הולדתו השבעים. בחגיגות השתתפו יותר מ-10,000 פליטים טיבטים, נזירים ותיירים זרים שנאספו כולם בביתו וסביב לו. הפטריארך אלקסיוס השני, מנהיג הכנסייה האורתודוכסית הרוסית, אמר: "אני שמח על היחסים הטובים שבין מאמינים בודהיסטים לבין הכנסייה הנוצרית, ואני מקווה שהמצב הנוכחי ימשך...". גם נשיא טיוואן, צ'ן שואי-ביאן, נכח בחגיגה ואמר כי זהו כבוד גדול עבורו להשתתף בחגיגות יום הולדתו של אדם חכם ורודף שלום כל כך.
לדברי גיאטסו, הוא מעוניין לחזור לטיבט אך ורק אם אנשי הממשל הסיני לא יציבו תנאים לחזרה, לא יסרבו להחזיר חלק מהאנשים שמוגדרים כ'בעייתיים' לממשל הסיני, ויסכימו לשאת ולתת עם הממשלה הטיבטית הגולה בדבר עתידה של טיבט. נכון להיום, סין עודנה מסרבת לחזרת גיאטסו לארצו, לרבות בקשה שנשלחה ביום הולדתו. זאת, למרות שהסינים מודאגים מהתקוממות ומרד אפשרי של העם הטיבטי כנגדם ומהתקממות בארצות שכנות, אם ימות הדלאי לאמה בגולה ולא בארצו. עם זאת, לאחרונה נרמז מצד בכירים סיניים על אפשרות למתן היתר לגיאטסו לבקר במולדתו, "כל עוד הדלאי לאמה מבהיר שנטש כליל את רעיון ה'עצמאות'" [1].
[עריכה] יחסים דיפלומטיים
גיאטסו היה לדלאי לאמה הראשון שביקר במדינות המערב וקיים עמן יחסים דיפלומטיים. עד לתקופתו, הייתה טיבט סגורה כלפי העולם המודרני. למרות זאת, מדינות רבות אינן מסכימות להזמינו לביקור רשמי או להיפגש אתו, בעיקר בשל חשש מהרעת היחסים עם סין, המפגינה את מורת רוחה לאחר כל ביקור רשמי שלו במדינות השונות.
החל משנת 1967, יזם הדלאי לאמה נסיעות וביקורים דיפלומטיים לארבעים ושש מדינות וחבלי ארץ שונים, חלקם במוקדי סכסוך. מטרת רבים מהביקורים הללו הייתה להשכין שלום בסכסוכים בינלאומיים שונים. הוא נועד יחד עם האפיפיור פאולוס השישי בותיקן בשנת 1973. בשנים שלאחר מכן, נפגש גיאטסו עם יוחנן פאולוס השני שש פעמים, החל משנת 1980 ועד 2003.
הוא נפגש הארכיבישוף של קנטרברי (Canterbury), ד"ר רוברט רוניס, ועם מנהיגים מהכנסייה האנגליקנית בלונדון. בביקורו בלונדון גם נועד יחד עם מנהיגים יהודיים וקתולים. כיום, יש לו ולממשלתו הגולה יחסים טובים עם הכנסייה האורתודוכסית הנוצרית.
במסגרת שהייתו הארוכה בהודו, גיבשו גיאטסו וממשלתו יחסים דיפולמטיים טובים עם מדינה זו. בנוסף לכך, הוא נפגש בשנת 2001 עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. באופן לא רגיל, סירב גיאטסו לבקר בדרום קוריאה בשנת 2001. [2]
באותה שנה נפגש גיאטסו עם שגרירים סיניים ושוחח איתם על עתיד טיבט והסכסוך, בפגישה שזכתה לתמיכה בינלאומית. יחד עם זאת, לא סוכם בפגישה על הסכם אמיתי כלשהו או תחילת הידברות ממשית.
הדלאי לאמה ביקר ארבע פעמים במדינת ישראל. הביקור האחרון החל ב-15 בפברואר, 2006, ונמשך חמישה ימים, שבהם הטיף לסובלנות, הידברות, שמירת זכויות אדם, ויישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום. יש לציין שביקור זה, כמו שאר ביקוריו בישראל, לא היה ביקור רשמי, בגלל חששה של ישראל מפגיעת היחסים עם סין.
[עריכה] דעותיו
הדלאי לאמה הנוכחי הוא בעל השפעה גדולה מאוד בקרב בקרב טיבטים ובודהיסטים. למרות זאת, השקפותיו ודעותיו באשר לעניינים שונים השנויים במחלוקת אינן מייצגות את כלל הבודהיסטים או הטיבטים, ורבים מבניהם חולקים על דעתו.
[עריכה] תנועת ההתנגדות הטיבטית
משנת 1951 ועד בריחתו להודו ב-1959, תמך גיאטסו בתנועת ההתנגדות הטיבטית, שפעלה באופן אלים כנגד הסינים, וזאת בניגוד למשנתו המאוחרת התומכת באי-אלימות. יש הטוענים שלא הייתה לו ברירה אחרת, משום שכל ניסיון להידברות עם סין עלה על שרטון. אחיו נסע בשליחותו לקלימפונג (Kalimpong) שבהודו, ושם, בעזרת הממשלה ההודית וארצות הברית, ארגן את המחתרת כנגד סין וכן עסק בהברחת כלי נשק לתוך טיבט.
התנועה נאבקה בסינים וניסתה לבולמם מלהיכנס אל תוככי טיבט, אולם ללא הצלחה, והמחתרת התפרקה. לאחר הצלחת הסינים כנגד המחתרת והבסתה, שינה גיאטסו את דרכו ומאז נעשה לפצפיסט התומך בפתרון דמוקרטי המושג בדרכי שלום, בתקווה שלבסוף יוביל לעצמאות טיבט ולהפיכתה לאוטונומיה.
[עריכה] בנושאים פוליטיים
גיאטסו מתנגד לשימוש ושימור נשק בלתי קונבנציונלי ותומך בפירוז כלל עולמי מנשק גרעיני. כאמור, בשנת 1998 הוא הציע את תמיכתו בסין בתנאי שכל האזור, כולל סין עצמה, יפורז מנשק גרעיני. [3]
גיאטסו גם מתנגד באופן כללי למלחמות, אך אין הוא מתנגד נחרצות לשימוש בכוח, בכל מצב. לדעתו, מלחמות מסוימות צודקות ונכונות, משום שהן מקדמות את זכויות האדם ומשפרות את חיי האדם ואת הדמוקרטיה, כמו למשל פעילות כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה וכן מלחמת אפגניסטן, ששחררה את אפגניסטן מעול הטליבאן. כך גם לא יצא כנגד מלחמת עיראק, באומרו שכעת מוקדם מדי בשביל לקבוע האם המלחמה הייתה מוצדקת או לא והאם ארצות הברית סייעה בבניית דמוקרטיה באזור.
[עריכה] בנושאים חברתיים
| מי יתן וכל היוצאים לדרך ימצאו אושר בכל אשר יפנו, וללא כל מאמץ, יבצעו את מה שגמרו אומר לעשות, ומשיגיעו אל חוף מבטחים, מי יתן ויתאחדו באושר עם קרוביהם | ||
| -- טנזין גיאטסו | ||
ברוב הנושאים החברתיים נחשב הדלאי לאמה לליברל, יחסית לאנשי דת אחרים. הוא ייסד והקים את "קרן הדלאי לאמה", שמטרתה לקדם שלום וערכי זכויות אדם, מוסר ודמוקרטיה ברחבי העולם. בנוסף, גיאטסו הצהיר שהוא מאמין שהגילויים המדעיים המודרנים נכונים ומהימנים יותר מאשר העמדות הדתיות הישנות (בנושאים כגון ראשית היקום, בריאת העולם וכיוצא באלה), דבר לא רגיל יחסית לאנשי דת בכירים מקבילים בדתות שונות. [4]
לגבי הומוסקסואליות, אמר הדלאי לאמה כי "אם שני אנשים לא קיבלו על עצמם נדרי צניעות, אולם גם לא הזיקו לאף אחד, מדוע זה צריך להישמע ולעורר בעיות?" הוא מדגיש שוב ושוב שלדעתו, הומוסקסואליות צריכה להתקבל על ידי החברה ולא להידחות על ידה.
למרות זאת, הוא אומר כי לדעתו, התנהגות הומוסקסואליות של בודהיסטים ונזירים היא בלתי ראויה. לטענתו, אין בהתנהגות זו כל רע, אולם היא לא צריכה להיות אצל אנשי דת, כפי שהוא מסביר בספרו 'מעבר למוסכמות':
- "הומוסקסואליות, בין אם היא בין גברים לגברים ובין אם בין נשים לנשים, אינה דבר רע בפני עצמה. הדבר הרע הוא שימוש בדברים שונים כרקע להומוסקסואליות".
כשנשאל מה הוא חושב על העובדה שעמדותיו בנושא זה סותרות את כתבי הקודש, הוא אמר כי "יכול להיות, כי כמה מההוראות והחוקים הכתובים בכתבי הקודש נכתבו בהקשר היסטורי או תרבותי מסוים ואינם נכונים לכל מצב שהוא".
באשר להפלה מלאכותית, עמדתו המסורתית היא כי אסור לבצע הפלה, אולם עמדתו זו אינה מוחלטת, כפי שהסביר לניו יורק טיימס (28 בנובמבר, 1993):
- "מנקודת המבט הבודהיסטית הפלה היא מעשה הרג שלילי, אך בימינו התרת ביצוע הפלה תלויה בפרטי המקרה: אם הילד שעתיד להיוולד יסבול מפיגור שכלי או יסבול מבעיות גנטיות שונות, או כאשר הלידה תגרום לבעיות רצינות מאוד אצל ההורה, יש מקום לשקול לבצע הפלה. אני חושב שהפלה צריך לשלול או לאשר לפי התנאים".
[עריכה] ביקורת
על הדלאי לאמה נמתחה ועודנה נמתחת ביקורת רבה מצדה של סין, המציגה את פעילותו כחתרנית ומסוכנת. כמו כן, מנסה סין למנוע ממנו לבקר במדינות שונות, במטרה לבודד אותו. דוגמה לכך הייתה בחודש נובמבר 1999 וכן בפברואר 2006, כשהוא הורשה לבקר בישראל על ידי ממשלתה, ומיד לאחר מכן מתחה על כך ממשלת סין ביקורת חריפה [5]. סין גם מחתה כנגד תמיכתו של הדלאי לאמה בעצמאות טיוואן, שאותה הביע בזמן ביקורו במדינה בשנת 2001.
היו שלגלגו על הפציפיזם של גיאטסו. דווקא על פי עדותו שלו עצמו, בהיותו ילד אהב צעצועי מלחמה והוא עדיין מתעניין בקרבות מלחמת העולם השנייה.
יש המותחים ביקורת על שחיתות שלטענתם הוא נגוע בה. בחודש אוקטובר 1998, הודה שקיבל 1.7 מיליוני דולרים במשך כל שנות ה-60 מסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, כתמיכה ועידוד להתנגדותו לסין.
העיתונאי הבריטי כריסטופר היטצ'נס (Christopher Hitchens) פרסם בשנת 1988 כתבה ביקורתית גדולה מאוד כנגדו, שבה האשים אותו על כך שהוא תומך בהחזקת נשק גרעיני בידי הודו, למרות שעמדתו היא כי יש לפרז נשק זה. כן נמתחה ביקורת על הליברליות שלו ואמירותיו באשר לזנות, שלפיהן אין מדובר בתופעה פסולה כל כך.
בנוסף נשמעה ביקורת על כך שקיבל תרומה גדולה מאוד מכת האום שינריקיו, שהייתה אחראית להתקפת גז הסארין על הרכבת התחתית של טוקיו. התרומה, למעשה, נתקבלה שנים אחדות לפני פיגוע הטרור.
פציפיסטים רבים מוחים על כך שלמרות התנגדותו למלחמות, הדלאי לאמה לא השמיע קולו נגד המלחמה בעיראק. הם טוענים כי התמיכה נובעת מהתחסדות כלפי הממשל האמריקאי, על מנת למנוע משבר דיפלומטי איתם וכדי לא לפגוע ביחסיו עם מדינות המערב.
לא אחת נמתחה ביקורת על העובדה שהדלאי לאמה נוהג לשנות את מסריו ודעותיו, לפחות למראית עין, בהתאם לקהל היעד אליו מכוונים דבריו, או לפי המצב והמאורעות בשטח. בנושאים מסוימים משנה גיאטסו את דעתו בתכיפות - תומך ומתנגד לסירוגין, בדרך כלל בתגובה לביקורת על התנהלותו.
טיבטים קיצוניים יותר מוחים כנגד גישתו הפציפסטית. טענתם היא, כי אם במשך חמישים שנה מחאתו לא עזרה במאומה היא גם לא תעזור בעתיד, ואין כל טעם להמשיך בהתנהלות הזו. לשיטתם, על העם הטיבטי לפתוח במרד כנגד הכוחות הסינים המדכאים את לאומיות טיבט, להלחם בהם ולגרשם מטיבט.
מנגד, אינטלקטואלים טיבטים וכן אנשים מרחבי העולם, סוברים כי על העם הטיבטי לנטוש את השלטון המסורתי על ידי דלאי לאמה ולהפסיק לדרוש מהסינים לאפשר לגיאטסו לחזור לטיבט. לדעתם, טיבט תוכל לשגשג ולהפוך למדינה מתקדמת אך ורק אם יתנהל בה שלטון דמוקרטי לגמרי, המנוהל על ידי חברי פרלמנט ואנשי ממשל ולא אנשי דת.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- טנזין גיאטסו, חירות בגלות, הוצאת מודן, 2000. אוטוביוגרפיה.
- טנזין גיאטסו, תמצית החוכמה,הוצאת כנרת, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: טנזין גיאטסו |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טנזין גיאטסו |
[עריכה] אתרים רשמיים
- אתרו הרשמי של טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה המכהן
- האוטוביוגרפיה של טנזין כיאטסו (אתר רשמי)
- דעותיו של הדלאי לאמה - באתרו הרשמי
[עריכה] ראיונות
- ראיון עם הדלאי לאמה - שנעשה בזמן שהותו בארץ בגלי צה"ל
- ראיון - שנערך ב-5 בספטמבר 2003
- ראיון - שנערך ב-7 ביוני 2004
- ראיון -שנערך ב-16 באפריל 2004
[עריכה] כתבות
- פאסיביות שנויה במחלוקת - על דרכו הפציפיסטית של הדלאי לאמה באתר האינטרנט של עיתון מעריב
- קדוש שנוי במחלוקת - כתבה העוסקת בממלא מקומו העתידי של הדלאי לאמה והסבר על חייו
- נזיר פשוט - ביוגרפיה של טנזין גיאטסו באתר nrg
- הדלאי לאמה: כשהדת פוגשת בפוליטיקה נולדת אלימות - על ביקורו בישראל של הדלאי לאמה ה-14 באתר האינטרנט של עיתון ידיעות אחרונות
- הדלאי לאמה מפתיע: סין טובה לטיבט - באתר Ynet
- ביוגרפיה חדשה: דלאי מאמה - ספר שכתב הדלאי לאמה על חייה של אמו
- אוקיאנוס של חוכמה - כתבה ממצה מאוד באתר NRG על סיפור חייו ודעותיו של הדלאי לאמה
[עריכה] ציטוטים
- תמצית החוכמה - ציטוטים מתוך ספרו של הדלאי לאמה באתר NRG
[עריכה] ביקורת והתנגדות
- מוסר טיבטי כפול - מאמר ביקורת ב-Ynet
- חוקרי מוח נגד הדלאי לאמה - כתבה בוואלה! על התנגדות מדענים לתמיכתו של גיאטסו בחקר המדיטציה באופן מדעי
| הקודם: טובטן גיאטסו |
דלאי לאמה 1950 עד ימינו |
הבא: - |
| ערך מומלץ |
