טרמפ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרמפ הוא סוג של תחבורה, בו מקבל נוסע הסעה בחינם מאדם אחר, בדרך כלל מנהגי מכוניות ומשאיות. מקור המושג במילה האנגלית Tramp - נווד, אף על פי שבאנגלית משתמשים במונח אחר (Hitchhike), או בגרמנית (Trampen).
אדם הנוסע בטרמפים קרוי "טרמפיסט", "נוסע מזדמן" או "נוסע חינם". המרחק משתנה לפי הצורך: הוא יכול להיות מרחק קצר אשר אפשר לעבור גם בהליכה, והוא יכול להיות מרחק רב המצריך נסיעה בכלי רכב. הבוחרים בנסיעה מסוג זה עושים זאת בדרך כלל בגלל שלוש סיבות: נחיצות (אין תקציב, אין כלי תחבורה), יעילות סביבתית (ניצול נסיעות קיימות במקום ליצור נסיעות חדשות), או הרפתקה (גילוי תגליות באופן אקראי, פגישת אנשים חדשים ובלתי צפויים).
במדינות מסוימות בעולם קיימים איסורים והגבלות לגבי נסיעה בטרמפים. כך לדוגמה, חל איסור לתפוס טרמפים על יד בתי סוהר בארצות הברית. כמו כן, מספר מדינות בארצות הברית, כגון ניו ג'רסי, נבדה ופנסילבניה, אוסרות לחלוטין נסיעה בטרמפים. במקומות מסוימים קיים איסור לתפוס טרמפים בכבישים מהירים בין-ארציים, אך בדרך כלל מותר לתפוס טרמפ בכניסה או עלייה לכביש המהיר. בישראל הנסיעה בטרמפים מותרת בתחנות המיועדות לכך. על חיילים במדים חל איסור גורף לתפוס טרמפים.
תוכן עניינים |
[עריכה] שיטה
במרבית המקומות קיימת שיטה מקובלת אשר באמצעותה הטרמפיסט מסמן לנהגים חולפים כי הוא מחפש הסעה. בחלקים רבים בעולם, בהם צפון אמריקה, הטרמפיסטים מותחים באופן מסורתי את ידם לצד גופם בזווית של 90 מעלות מגופם ומרימים את האגודל שלהם לכיוון מעלה. טרמפיסטים בדרום אפריקה נוהגים להרים את ידם ולהצביע כלפי מעלה עם האצבע. לעומת זאת, טרמפיסטים בפולין מנופפים בידם כאשר כף היד פתוח לכיוון הרכבים הקרבים, ובהודו מנופפים בידם כאשר כף היד פתוחה לכיוון מטה. בישראל נהוג להצביע לעבר הכביש עם האצבע כאשר היד נמצאת לצד הגוף.
יש טרמפיסטים המחזיקים שלט קטן עם שם היעד. המטרה היא לחסוך מהנהגים את הצורך לעצור ולברר את מקום יעדם ולעודד נהגים אחרים, אשר אילולא השלט לא היו עוצרים, לעצור. טרמפיסטים אחרים נוהגים לא לעמוד לצד הדרך ולחכות להסעה, אלא לעבור בין המכוניות העומדות ברמזור אדום ולומר את יעדם מבעד לחלונות הרכב. שיטה זו ידועה בשם "טרמפ לחץ". במדינות רבות, כמו גם בישראל, שיטה זו אינה חוקית מפני שהיא מסכנת את הנהגים ואת הטרמפיסטים עצמם.
לרוב אין משלמים תמורת ההסעה; יש טרמפיסטים התורמים כסף עבור דלק, וישנם אחרים המרגישים כי עצם החברה היא תרומה ראויה ומספיקה. במקומות אחדים, כגון אסיה המרכזית, נהוג שהטרמפיסטים משלמים עבור הנסיעה במשאיות סכום המקביל לדמי נסיעה באוטובוס.
[עריכה] סיבות
לטרמפיסט יכול להיות מספר סיבות שבגללן החליט לתפוס טרמפים:
- הטרמפיסט לא יכול להרשות לעצמו (או לא רוצה) לשלם עבור אמצעי הסעה אחר.
- יעדו נמצא במקום בו אין תחבורה ציבורית בזמן שבו הוא רוצה או צריך לנסוע.
- מסיבות אקולוגיות או פוליטיות (הפחתת צריכת דלק).
- הנסיעה מהווה אתגר של שימוש במשאבים מוגבלים בכדי להגיע למחוז חפצו של הטרמפיסט.
- מפני שניתן לפגוש בדרך אנשים חדשים ומעניינים.
- בגלל האהבה לאופן תחבורה זה (טרמפיסטים רבים הופכים נלהבים לנסיעה באופן זה).
גם לנהגי מכוניות יכולות להיות מספר סיבות שבגללן הם מסיעים טרמפיסטים:
- הם רוצים חברה.
- נהגים המסיעים מספר מסוים של נוסעים במקומות מסוימים מורשים לנסוע בנתיב מיוחד אשר מהיר יותר משאר הנתיבים.
- רצון טוב או תחושה של מחויבות חברתית.
- בציבור הדתי מתחזק הרצון לאסוף טרמפיסטים בשל הוראות רבנים ופסיקתם לאיסוף טרמפיסים כקיום מצוות גמילות חסדים וכן בשל היות בני הנוער של הציבור הדתי אחוז ניכר מבין הטרמפיסטים.
- רצון לסמים ויחסי מין.
[עריכה] מוניטין
לרוב מסתיימת הנסיעה ללא תקריות, אך אף על פי כן יש לנסיעה בטרמפים שם רע. עבריינים עושים שימוש ציני ברצון הטוב של אחרים כדי לשדוד או להטריד מינית תוך שהם מתחזים לנהגים תמימים, או לחילופין, לטרמפיסטים תמימים. קיימת מחלוקת בנושא הבטיחות של היום לעומת הבטיחות בעבר, כאשר יש המרגישים כי חלה עלייה בתקיפות טרמפיסטים ולעומתם יש הסבורים כי התקשורת המתקדמת של ימינו היא הסיבה להרגשה זו.
ברם, נראה כי השם הרע קיים רק בעולם המערבי. לדוגמה, ממשלות מזרח-אירופאיות רבות תומכים בטרמפיסטים ובמדינות אלו טרמפיסטים הם חלק מהווי הנוף.
[עריכה] הסיכוי להשיג הסעה
יש להתחשב במספר דברים המשפיעים על הסיכוי להשיג טרמפ. בין סיכויים אלו:
- צפיפות הכביש: הנסיעה בטרמפים תלויה במספר הנהגים שיכולים להציע זאת. אם אדם מנסה לתפוס טרמפ ומבחין כי רכב אחד חולף מדי פרק זמן ארוך, כדאי לאדם זה ללכת לכביש שבו נוסעים לעיתים תכופות יותר או לנוע בדרך תחבורה אחרת. לעומת זאת, נראה כי מספר רכבים גדול מידי מקטין אף הוא את הסיכוי לתפוס טרמפ. הסיבות לתופעה זו מגוונות:
- תנועה ערה מסכנת את העצירה.
- בכבישים שבהם יש תנועה ערה יש לעיתים מספר גדול יותר של רכבים מקומיים שאינם מתכוונים לעבור מרחק משמעותי.
- יש המרגישים חוסר אילוץ לאסוף נוסעים כאשר יש מספר רב של רכבים על הכביש מכיוון שהם חושבים שנהג אחר וודאי יאסוף אותם בכל מקרה.
- מהירות התנועה: מהירות התנועה משפיעה אף היא על הסיכוי לתפוס טרמפ. מרכב הנוסע במהירות גבוהה נדרש מאמץ ניכר כדי לעצור ולאחר מכן להאיץ חזרה למהירותו המקורית; רכב הנוסע במהירות פחותה ממנו משקיע פחות אנרגיה בכך. מסיבה זו אחד המקומות המועדפים לתפיסת טרמפ הוא מיד לאחר צומת או אזור שבו כלי הרכב מחוייבים לעצור או להאט.
- תנאי הכביש: יש צורך בשפת-כביש במקום בו מנסים לתפוס טרמפ על מנת לאפשר לרכבים לעצור בצד הדרך בבטיחות מירבית. באין שפת-כביש, יש צורך בתאורה מספיקה כדי לאפשר עצירה באמצע הכביש בצורה בטיחותית.
- אופן הצגת הטרמפיסט: הדרך בה הטרמפיסט מציג את עצמו משפיע רבות על הסיכוי לתפוס טרמפ. לאדם נקי בעל ראות בלתי-מאיימת יש סיכוי גדול יותר לתפוס טרמפ מאשר אדם מלוכלך ומאיים. עמידה במקום מואר מאפשרת לנהגים להעיף מבט טוב יותר אל הטרמפיסט לפני העצירה. כמו כן, הצגת מקום היעד (באמצעות שלט לדוגמה) יכולה לעזור.
- מזג אוויר: מעט גשם ומשקעים יכולים לפעול לטובת הטרמפיסט הואיל והנהגים מרחמים על הטרמפיסטים במקרים זה. גשם חזק מדי, לעומת זאת, פועל לרעתו של הטרמפיסט מפני שנהגים רבים מעדיפים לא להכניס טרמפיסט רטוב לרכבם.
- השעה: נהגים נמנעים, באופן כללי, מלאסוף טרמפיסטים בשעות הלילה המאוחרות.
- מין: נהגים רבים נוטים לרחם על נשים יותר מאשר על גברים. יתר על כן, היו פחות דיווחים על נשים עברייניות אשר מצאו את טרפם באמצעות נסיעה בטרמפים. לכן, לנשים קל יותר לתפוס טרמפים בדרך כלל.
[עריכה] כללים ומנהגים בלתי רשמיים
מלבד החוקים והתקנות הרשמיות שנקבעו על ידי המדינה, ישנם כללים לא כתובים שנהוג לפעול על פיהם. הרב שלמה אבינר כתב הלכות לטרמפיסט (ראה בקישורים בסוף דף זה):
- יש לשמור על התור - כלומר, מי שניסה לתפוס טרמפ ראשון, הוא זכאי לקבל הסעה ראשון.
- אין לשוחח אלא אם כן הנהג יוזם שיחה.
- אין לשוחח בטלפון הנייד.
- אין לפתוח חלונות אלא אם שאר הנוסעים מסכימים.
- יש לקצר במידת האפשר בשיחות בטלפון סלולרי.
- אין לעשן בשום פנים ואופן.
[עריכה] טרמפים בצה"ל
מראשיתו של צה"ל היה הטרמפ שיטת הנסיעה המועדפת על חיילים שלא בתפקיד, בעיקר לצורך נסיעות בין הבסיס והבית. ביוזמת הוועד למען החייל נבנו בצמתים מרכזיים ברחבי הארץ תחנות הסעה לחיילים ("טרמפיאדות") - מתקנים דמויי תחנות אוטובוס, כדי שהמתנת חיילים להסעה תהייה נוחה ובטיחותית יותר.
כיום, חל איסור גורף על כל סוג של טרמפ בצה"ל (למעט עצירת טרמפ בתוך בסיס צבאי) עקב חשש כבד ותמידי מחטיפת חיילים. המשטרה הצבאית עורכת מבצעים בהם היא אוספת טרמפיסטים ומדמה את חטיפתם, כאשר חייל הנתפס במבצע, נענש בחומרה. ישנה הוראה גורפת על פיה על כל מפקד, לפני שיחרור חייל לביתו, להדריכו ולהזכירו על האיסור בדבר עצירת טרמפים. עם זאת, במקרים של חוסר מוחלט בתחבורה ציבורית בזמן ובמקום שבו נמצא החייל, ישנה אפשרות (לא מומלצת) לתפוס טרמפים.
[עריכה] נסיעה בטרמפים בספרות ובאמנות
הסופר האמריקאי ג'ק קרואק הנציח את הנסיעה בטרמפים בספרו "בדרכים". אין ספור סופרים כתבו על דרכים ועל הנסיעה בטרמפים, כגון הסופר ג'ון סטיינבק אשר פתח את ספרו המפורסם ענבי זעם בהסעה מזדמנת. רואלד דאל כתב סיפור קצר בשם "הטרמפיסט", בו הוא מציג את הרעיון על פיו ניתן לשמוע סיפורים מרתקים כשמסיעים טרמפיסטים.
טוני הוקס, קומיקאי בריטי, התערב בזמן שהיה שתוי כי יוכל להקיף את אירלנד כשהוא נוסע בטרמפים בלבד ונושא איתו מקרר קטן. התוצאה המשעשעת של התערבות זו מונצחת בספר "האי הירוק, המקרר ואני".
המוזיקאי רוג'ר ווטרס החל את קריירת הסולו שלו לאחר שעזב את להקת פינק פלויד באלבום הקונספט "היתרונות והחסרונות של לקיחת טרמפים" ("The Pros and Cons of Hitch Hiking") משנת 1984. האלבום מתאר את משבר אמצע החיים של ווטרס, והוא הציג על עטיפתו אישה עירומה המושיטה אצבעה כמבקשת טרמפ על אם הדרך. באלבום ניגן אף אריק קלפטון. יש המחשיבים אלבום זה כטוב יותר מאלו שיצר ווטרס בתקופה המקבילה במסגרת פינק פלויד, אם כי הצלחתו המסחרית הייתה מתונה, וסיבוב ההופעות אליו יצא ווטרס, שכונה "סיבוב הטרמפיסט", נכשל.
בסדרת הספרים, סדרת התסכיתים, סדרת הטלוויזיה והסרט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדמס נסיעה בטרמפים (בחלליות) היא אורח חייהם של אנשים רבים ברחבי הגלקסיה, מביניהם פורד פרפקט אשר הוא חוקר עבור הספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שהוא ספר הדרכה לטרמפיסטים המספק להם מידע רב לגבי הגלקסיה ואיך לראות את כולה בפחות משלושים דולרים אילטראנים ליום.
[עריכה] טרמפים ממוסדים
הנסיעה בטרמפים מוּסדה בפולין בתקופת המשטר הקומוניסטי. לאנשים רבים בתקופה זו היו מסמכים רשמיים בהם תועדה נסיעתם. יתרה מכך, הטרמפיסטים היו מוסרים לנהגים אישור כי קיבלו הסעה. בברית המועצות יישמו מערכת תלושים אשר הועילה לנהגים. נהגי משאיות בקובה מחוייבים להסיע טרמפיסטים, וברומניה הנסיעה בטרמפים היא חלק מהתרבות המקומית עד כי לעיתים קשה לתפוס טרמפים עקב תחרות.
[עריכה] משמעויות נוספות
בשפה העברית, "לתפוס טרמפ", ובאופן דומה באנגלית free rider משמש גם ביטוי לניצול כלשהו. לדוגמה, במשפט "אני רוצה לתפוס על הדיון הזה טרמפ, היות וחלפה כבר כמעט שנה מאז איחוד הרשויות במדינת ישראל..." נראה כי הנואם מנצל את הדיון הנוכחי כדי להעלות נושא אחר. ניתן להשתמש בביטוי "לתפוס טרמפ" על מגוון נטיותיו - "תפסתי טרמפ", "עלה על טרמפ" וכדומה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ויקי-טרמפים - אתר מבוסס ויקי בו יכולים אנשים מרחבי העולם לבקש ולהציע טרמפים ליעדים שונים
- טרמפ - אתר הטרמפים הישראלי
- טרמפיסט, אתר המהווה לוח טרמפים ברשת
- הרב שלמה אבינר, הלכות טרמפים, אתר דעת
- מדריך הטרמפיסט בגלקסיה, יצירה באתר צורה
