יהדות ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

יהדות ספרד או ספרדים, הוא זרם ביהדות שאליו משתייכים יהודים מאסיה, צפון אפריקה, אירופה, ומכל אזור שיהודים הגיעו אליו עקב גירוש ספרד. בעקבות העליות לארץ ישראל במאה השנים האחרונות, רוב הספרדים נמצאים כיום בישראל.

ראשיתו של המונח בהגדרה דתית-הלכתית: יהודי ספרדי הוא מי שנוהג על-פי גרסה מסוימת של ההלכה שהייתה נהוגה בארצות אלו. זאת להבדיל מההלכה של יהדות אשכנז, שנהגה במרכז אירופה ובמזרחה. אחד ממורי ההלכה המרכזיים של יהדות ספרד הוא הרב יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. בישראל הפכה ההגדרה הדתית להגדרה אתנית, ומרבית הקבוצה החברתית של היהודים המשתייכים ליהדות ספרד נקראת בארץ גם מזרחים. (ראו הרחבה בערך מזרחים).

בצרפת, כיום, מקובל לכנות "Sepharades" את היהודים שמוצאם מצפון אפריקה (ממרוקו מאלג'יריה ומטוניסיה) הגדרה זו כוללת גם את בני הדור השני והשלישי שהם ילידי צרפת. זאת בהשוואה (או בניגוד)ל- "Ashkénazes".

בהגדרתה המצומצמת, יהדות ספרד היא קבוצה בדת היהודית, שמוצאה הוא מיהודים שחיו בחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל).לאחר גירוש ספרד נפוצו יהודי ספרד ברחבי העולם, וכיום נמצאים יהודים שמקורם מחבל ארץ זה בעיקר בארצות הבלקן, צפון אפריקה ובשאר ארצות אירופה, (כגון צרפת, הולנד, איטליה וכו'). מכאן ואילך יעסוק הערך במשמעות זו של המושג.

[עריכה] היהודים בספרד

ראשיתו של היישוב היהודי בספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון, שכך משפחת אברבנאל שהתייחסה על גזע דוד המלך שלפי מסורת משפחתית באה לספרד מלפני חורבן בית שני. היישוב היהודי בספרד גדל תחת שלטון רומי, בו התישבו יהודים בעיקר בערי החוף המזרחי ובערים הדרומיות. יש ידיעות על קשרים בין יהודים לנוצרים ועל חקלאים יהודים. בסוף המאה ה-6, כאשר המלך הויזיגוטי קבל את הנצרות הקתולית, סבלו היהודים מאפליה ומהשפלות וחלה החמרה במצבם של היהודים. נאסר עליהם לכהן במשרות צבוריות שמקנות לנושאיהם אפשרות להעניש נוצרים, נאסרו נשואי תערובת ונאסר לגייר עבדים. תקנות אלו הוחלו במאה ה-7 גם נגד מומרים יהודים.

בשנת 711 כבשו מוסלמים את מרבית ספרד ואז החלה תקופה המכונה תור הזהב של יהדות ספרד. בתקופה זו החלה רוחה לישוב היהודי, היהודים מילאו תפקידי מפתח וחוו תקופה של פריחה ושגשוג רוחני דתי ותרבותי. עוד בעצם ימי הכיבוש מילאו היהודים תפקיד חשוב והיו מתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים גם הפקידו בידי היהודים מבצרים לשמירה. מדינאים ומלומדים יהודים פעלו בחצרות השליטים המוסלמים. כך תפש רבי חסדאי אבן שפרוט עמדה רבת השפעה בחצר הח'ליף בקורדובה (המאה ה-10), ורבי שמואל הנגיד התבסס בגרנדה (מחצית המאה ה-11). תקופת "תור הזהב" העמידה רבנים ואנשי רוח, הן בלימודי קודש והן בפילוסופיה, בשירה ובדקדוק. הפילוסופיה היהודית נסתה לגשר בין המסורת וההגיון, כשהיא משפעת מהפילוסופיה היונית ומהעולם המוסלמי. כמו כן עסקו היהודים בתורת הסוד היהודית-הקבלה. תקופה זו התאפיינה גם ביוצרים, משוררים והוגים יהודיים חשובים רבים כמו רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי משה אבן עזרא, רבי שמואל הנגיד, רבי מנחם בן סרוק, רבי יונה אבן ג'נאח, רבי שלמה בן אדרת, רבי יצחק אלפסי, ובמיוחד הרמב"ם, שהשפעתו על יהדות ספרד הייתה מכרעת.

תור הזהב ליהדות ספרד הגיע לקצו בסוף המאה ה-11, משנכבשה ספרד בידי המורביטון הקנאים, שבעטים נמלטו יהודים רבים אל הנסיכויות הנוצריות. הרדיפות גברו עם השתלטות כת מווחידון הקנאית. עם תחילת הרקונקיסטה, כיבושה מחדש של צפון ספרד על־ידי הנוצרים, התחילה תקופה של הידרדרות במעמדם של היהודים. אולם המלכויות הנוצריות בצפון נזקקו לשרותי היהודים במלחמותיהם וסמכו עליהם את נאמנותם. כך ישבו רבים מהם על קרקע באזורי הספר. הכנסייה תבעה אמנם להחמיר עם היהודים, אך כל עוד השליטים היו זקוקים לשרותם, לא הקפידו בבצוע ההגבלות. במאה ה-13 התחדשו עלילות הדם, במקומות אחדים הונהג אות הקלון, ועל יהודים נאסר לשמש במשרות מטעם המדינה. כן נפסלו היהודים מלשמש עדים במשפט. עם זאת העניקו הממלכות הנוצריות ליהודים הגנה ואפשרו להם לקים אוטונומיה פנימית. בקיץ 1391 התחוללו בספרד פרעות כנגד היהודים המכונות גזירות קנ"א. פרעות אלו התחילו להתפרץ בסביליה ומשם התפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מתו על קדוש השם, בסרבם להמיר את דתם. רבים אחרים המירו את דתם למראית עין, ויש שברחו לצפון-אפריקה. רב המומרים שמרו בסתר על יהדותם (הם נקראו "אנוסים") ונרדפו בשל כך על ידי האינקוויזיציה שהוקמה ב־1 בינואר 1481, שגרמה לפגיעה קשה בחייהם של היהודים, שרבים מהם אולצו להמיר את דתם בפומבי, לאחר שאיימו להוציאם להורג אם יסרבו. בפרעות חלה אמנם רגיעה, אך המצב לא חזר לקדמותו. נגזרו עליהם גזרות ונקבעו הגבלות על משרות שבהן מותר ליהודים להחזיק. הם נאלצו לעמוד בויכוחים דתיים פומביים, וכן אסר השלטון על היהודים להתרועע עם האנוסים. בשנת 1492 גורשו היהודים מספרד. כ-200,000 יהודים נאלצו לעזוב בחפזה את הארץ. יהודי ספרד שעזבו הקימו קהילות יהודיות חדשות ומשגשגות בצפון אפריקה, תורכיה, הולנד ואף בארץ ישראל, והשפיעו השפעה רבה על מקומות ישובם, לדוגמה יש לציין את ברוך שפינוזה, דונה גרציה נשיא, דון יוסף נשיא, ומשפחת האצולה אברבנאל שעברה לאיטליה. את האנוסים שנותרו בספרד, המשיכה לרדוף האינקוויזיציה, רבים מהם הצליחו לצאת במשך הזמן מהארץ, ואף לשוב בגלוי ליהדות. עוד בשנת 1802 חודש הצו לגרוש היהודים. בשנת 1869 בוטל צו הגרוש, אך יהודים מעטים התישבו בספרד, ורק בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו לחזור יהודים לספרד.

בימי מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לספרד פליטים מא"י. ב-1917 נתנה רשות להקים בית-כנסת במדריד, וב-1924 התקבל חק, שהעניק אזרחות לכל היהודים ממוצא ספרדי (החק היה מכוון בעיקר לארצות הבלקן). בשנים 1936-1931 הגיעו לספרד פליטים יהודיים מגרמניה, ובמלחמת העולם השנייה פתח פרנקו את שערי ארצו בפני ניצולים יהודיים מארצות הבלקן, ואף לפליטים מהולנד, מצרפת ומבלגיה. אחרי המלחמה חודשו קהילות מדריד וברצלונה. עוד ב-1941 נוסד בהן מכון לחקר היהדות והמזרח הקרוב, ולצדו, בשנת 1959, מכון לחקר היהדות הספרדית. במחצית שנות החמישים השתקעו בספרד יהודים מצפון-אפריקה. במדריד החלה פעילות יהודית ענפה, הוקם בית-ספר יהודי ומרכז קהילתי, נוסד כתב עת ("הקשר"), כוננה תנועת צופים, ובשנת 1964 התקימו דיונים בדרג ממשלתי על נושא יהדות ספרד. פרנקו הורה להקים מוזיאון לתרבות יהודי ספרד בבית הכנסת בטולדו. בשנת 1968 הכיר השלטון רשמית בארגון הקהילות היהודיות, וכן הכרה חוקת 1869 באשר לבטול צו הגירוש. כיום יש בספרד כ-10,000 יהודים. הקשרים עם ישראל לפי שעה הם במישור התרבותי והמסחרי.