כלי אבן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלי אבן הוא, במובן הכללי, כל סוג של כלי עשוי מחומר סלעי.
למרות שתרבויות המסתמכות על כלי אבן מתקיימות עד יום זה, מרבית כלי האבן מקושרים עם תרבויות פרה-היסטוריות שחדלו להתקיים. כלי אבן עשויים להיווצר מסוגים שונים של אבן, ונחלקים לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת האבנים השבביות וקבוצת האבנים הכתושות.
הקבוצה הראשונה לרוב הורכבה מאבני השוהם, רדיולריט ואבנים וולקניות שחורות. אחת הדרכים המקובלות ליצירת כלי אבן מסוג זה היא בתהליך הרדקציה הליטית. תהליך שבו, דרך הטחת חפצים באבן והורדת הציפוי מגרעין הסלע, מובאת האבן לכדי חידוד. טכניקה יותר מתוחכמת של רדקציה משתמשת בשני סוגים של פטישים, גס ודק, אחד אחר השני במטרה ליצור כלי יותר חד ומדויק. מרבית החברות הקדם-מתכתיות נהגו להשתמש בזן זה של כלי אבן, עקב קלות הכנתו ונשיאותו.
קבוצת האבנים הכתושות אופיינה, בין השאר, בסוג הסלעים שהיוו חומרי גלם לשיטה: אבנים כאבני הבזלת ומיני הריוליט. אבנים אלו לא הותאמו לתהליך הרדקציה הליטית.כלים מסוג זה הוכיחו שימושיים בתהליכי שחיקת צמחים. עיבודם היה תהליך ארוך של שחיקה כנגד כלים אחרים, תהליך שכלל שימוש במים.
סוג נוסף של אבנים שיכולות להחשב כממצא ארכיאולוגי הן האבנים שנתבקעו עקב חימום מכוון בידי בני אדם.