לסבוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לֶסְבּוֹס (ביוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בתורכית: מידילי אדאסי - Midilli Adası) הוא אי מאיי יוון הממוקם בצפון מזרח הים האגאי. תושביו נקראים לֶסְוִויאוֹי.
האי לסבוס מהווה חלק ממחוז משנה לסבוס, והוא השלישי בגודלו באיי יוון והשביעי בגודלו באיי הים התיכון. שטחו של האי 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו 320 ק"מ.
באי מתגוררים כ- 90,000 תושבים, שליש מתוכם חיים בעיר הבירה מיטילנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס, הממוקמת בדרום מזרח האי ערים נוספות באי הם קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה, ומוליבוס.
מקור המילה "לסבית" בפרשנות מהתקופה הוויקטוריאנית של שיריה של המשוררת סאפפו ילידת האי. הוויקטוריאנים הבינו את שיריה של המשוררת המתארים אהבה בינה לבין חברתה כפשוטם, ולא כמתארים אהבה אפלטונית. בעקבות זאת, הפך האי, ובעיקר עיר הולדתה של סאפפו- ארסוס לאתר תיירות מועדף של תיירות לסבית.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
האי לסבוס הררי ובו שתי פסגות עיקריות לפטימנוס (שגובהו 967 מטרים) ואולימפוס בעל גובה דומה (968 מטרים), המצויות בצפון האי ובמרכזו. מקורו של האי בהתפרצויות געשיות, ובאי מספר רב של מעניות חמים. שני מפרצים חודרים לעומקו של האי, כל שכל שטחי האי מצויים לכל היותר קילומטרים ספורים מחוף הים. באי גדלים עצי זית רבים (כ-11 מיליון עצים) המהווים 40% משטחי האי, עצי אלון ואורן מכסים 20% נוספים משטחי האי, וכן גדלים בו עצי פרי רבים. יתרת האי מכוסה שטחי עשב.
במערב האי מצוי היער המאובן השני בגודלו בעולם.
כלכלת האי מתבססת ברובה על החקלאות - ובעיקר ייצור שמן זית. במיטילן שדה תעופה בינלאומי המאפשר גישה לתיירים הרבים הבאים לאי - בעיקר לערי החוף פלומארי, מוליווס וארסוס. תושבי האי מתפרנסים גם מדייג, ומייצור סבון ואוזו.
[עריכה] אקלים
האקלים באי ים תיכוני. הטמפרטורה המומוצעת 18°C, וכמות המשקעים הממצועת 750 מ"מ של גשם בשנה. האי נחשב לאי בו מספר שעות האור הרב ביותר בים האגאי.
[עריכה] היסטוריה
על פי מיתוסים מקומיים, לסבוס היה האל של האי. המלך הראשון של האי היה מאקאר, ועל שם בנותיו נקראות העיקריות בערי האי.הומרוס מכנה את האי "מאקארוס אדוס" - "מלכותו של מאקאר". חפירות ארכיאולוגיות שנערכו באי גילו באיזור מערת קאגיאני שרידים רבים מהתקופה הניאוליטית. ככל הנראה שמשה המערה מכסה לרועי צאן. בכלאקיס ובליסבורי (המצוייה היום מתחת למי הים) התגלו שרידים של ישובים נאוליתיים גדולים. על פי תעודות חיתיות מתקופת הברונזה המאוחרת, האי נקרא "לאזפאס", וככל הנראה היתה בו אוכלוסיה גדולה. החיתים ביקשו מתושבי האי "לשאול את אליהם" על מנת לרפא את המלך של בני חת, מאחר והאלים המקומיים של בני חת לא עשו זאת. בסוף תקופת הברונזה התיכונה התיישבו באי מהגרים מתסליה והביאו אל האי את השפה היוונית (דיאלקט אאולי) שבו נכתבה שירתה של סאפפו. באי התגלו מספר רב של שברי כלי חרס מתקופה זו - המעידים על עבודת האלה סיבלה - האלה של אנטוליה. בשנת 546 לפנה"ס הביס מלך פרס את קרואסוס והאי הפך חלק ממלכת פרס עד לתבוסת הפרסים בקרב סלמיס (480 לפנה"ס). בעת העתיקה נשלט האי על ידי אולגרכיה, ובתקופה הקלאסית - על ידי דמוקרטיה הדומה לדמוקרטיה האתונאית. בתקופת המלחמות הפלפונזיות, היה האי חלק מהקונפדרציה האתונאית. בתקופה ההלניסטית היה האי חלק ממלכת מקדוניה, ובשנת 79 לפנה"ס הפכה לחלק מהאימפריה הרומית. בימי הביניים היה האי חלק מהאימפריה הביזנטית, ובשנת 803 הקיסרית הביזנטית אירנה הוגלתה לאי. בשנת 1335 הוענק האי לגנואה, ובשנת 1462 נכבש על ידי האימפריה העותמנית עד קבלת עצמאותה של יוון בשנת 1912.
[עריכה] אישים מפורסמים
האי לסבוס הוא מקום הולדתם של מספר אישים מפורסמים. בתקופה הארכאית של יוון העתיקה התגורר באי אריון שייצר סוג מיוחש של שירה שנקראה דיתיראמב - סוג מוקדם של שירה שהתפתח מאוחר יותר לטרגדיה היוונית. טרפאנדר המציא שיטה של שבע תווים לרישום מוזיקה עבור נבל. המשוררים אלקאאוס וסאפפו התכוררו באי, וכן ההיסטוריונים פאניאס והלאניקוס, פיטיקוס שנחשב לאחד משבעת חכמי יוון, ותאופראסטוס שנחשב "אבי הבוטניקה". אריסטו ואפיקוריוס התגוררו באי, ובתקופה הרומית גם תאופאנס ההיסטריון של פומפיוס. בתקופה המודרנית התגורר באי המשורר אודיסיוס אליטיס זוכה פרס נובל לספרות.
[עריכה] היער המאובן
- ערך מורחב – היער המאובן של לסבוס
בלסבוס מציו אחד משני יערות מאובנים היחידים הקיימים בעולם. יער זה נחשב כיום שמורת טבע מוגנת, ומצוי במערב האי.
