מעבר סן ברנאר הגדול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעבר סן ברנאר הגדול (צרפתית: "Grand-Saint-Bernard", איטלקית: Colle del Gran San" Bernardo") הוא המעבר העתיק ביותר העובר דרך הרי האלפים המערביים, כאשר קיימות עדויות לשימושו על ידי בני אדם עוד בתקופת הברזל. במעבר קיימות עד היום שרידי הדרך שנסללה על ידי הרומאים בעת העתיקה והדרך שנסללה על ידי צבאות נפוליאון בעת פלישתו לאיטליה בשנת 1800.
המעבר ממוקם בגובה 2,472 מטר, הוא ממוקם בין האלפים הגדאים לבין האלפים הברניים והוא מקשר בין עמק נהר הרון שבשווייץ לבין אאוסטה שבאיטליה. שלג חוסם את המעבר רוב עונת החורף.
מעבר ברנרד שימש כמעבר לרומים לשטחי גאליה והם הקימו במקום מקדש ומאחז קטן. בשנת 102 לפנה"ס חדרו הקימברים אל המישור האיטלקי מצפון, אחרי שחצו את האלפים דרך מעבר סן ברנאר הגדול. בשנת 1049 הקים ברנאר הקדוש ממנתון בית הארחה בשיאו של המעבר, בית הארחה הקיים עד ימנו אלה. בבית הארחה זה פותח גזע כלב הבית של הסן-ברנרד. במהלך ימי הביניים היה המעבר עורק תחבורה ראשי לאיטליה. בשנת 1800 עבר בו צבא נפוליאון.
בשנת 1964 נחנכה מנהרה העוברת מתחת למעבר ובה כביש וצינור נפט.
