סקאד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקאד הוא כינוי נאט"ו לטיל קרקע-קרקע בליסטי לטווח קצר בעל הנעה בדלק נוזלי מתוצרת ברית המועצות שסימונו SS-1.
הטיל תוכנן על ידי משרד התיכנון מקאייב על סמך הטיל הגרמני V2 מתקופת מלחמת העולם השניה, הדגמים סקאד B וסקאד C הוצגו בשנים 1961 ו-1965 בהתאמה, כאשר כל אחד מהם יכל לשאת ראש קרב נפיץ סטנדרטי, ראש גרעיני בעוצמה של 5 עד 80 קילוטון או ראש נפץ כימי (בדרך כלל גז עצבים מסוג VX).
דגם הסקאד D פותח בשנות השמונים ויכל לשאת בנוסף לעיל גם ראש נפץ מסוג דלק-אויר, 40 פצצות מצרר חודרות מסלולים או 100 מוקשים נגד אדם במשקל 5 ק"ג כל אחד.
כל דגמי הסקאד הנם באורך 11.25 מטרים (פרט לסקאד A הקצר במטר אחד) וקוטרם הוא 0.88 מטר. הטיל מונע במנוע יחיד המתודלק בתערובת של קרוסין וחומצה חנקתית (סקאד A) או דימתילהידרזין אסימטרי (UDMH) וחומצה חנקתית אדומה מעשנת (RFNA) בדגמים מאוחרים יותר.
השם "סקאד" רווח גם בהתייחסות לדגמים בעלי טווח משופר על חשבון משקל ראש הנפץ והדיוק, מתוצרת עיראק, אשר כונו בכינויים "אל חוסיין" ו"אל עבאס" ונורו לעבר ישראל (40 טילים) וסעודיה (46 טילים) במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991. פרט ל"אל עבאס" כל דגמי הסקאד יכולים להיות משוגרים גם ממשגרים ניידים.
דווח בתקשורת על יירוט של חלק מאותם הטילים באמצעות טילי נ"מ מדגם "פטריוט" מתוצרת ארצות הברית, אך נתונים מדוייקים לא נחשפו לציבור.
כתוצאה ממתקפת הטילים נהרג אזרח ישראלי אחד ו-37 חיילים אמריקאיים.
עובדה פחות ידועה היא שגם במהלך מלחמת יום הכיפורים נורו מספר טילי סקאד מצריים לעבר בסיסי צה"ל בסיני.
