טיל קרקע-קרקע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיל קרקע-קרקע (בראשי תיבות: טק"ק) הוא טיל שתפקידו לשאת ראש קרב קונבנציונלי - טעון חומר נפץ, או בלתי קונבנציונלי - כימי, ביולוגי או גרעיני, מנקודת שיגור קרקעית לעבר מטרה קרקעית מרוחקת.
הטילים השונים נבדלים במספר נקודות:
- טווח הטיל: מבחינים בין רקטות או טילים שטווחם קילומטרים ספורים לבין טילים בין יבשתיים המסוגלים לשאת ראשי קרב למרחק של אלפי קילומטרים.
- מערכת ההנחיה של הטיל: מבחינים בין טילים שאינם מונחים כגון רקטות לבין טילים המצוידים במנגנוני ניווט והנחיה שונים בכלל זה ג'ירוסקופ וניווט לווייני.
- כושר הנשיאה של הטיל: יכולתו של הטיל לשאת ראש קרב במשקל קטן או ראש קרב גדול ומכאן גם הרסני יותר (כאשר מדובר בראש קרב קונבנציונלי).
תוכן עניינים |
[עריכה] שימוש בטילים בקרב
[עריכה] בעולם
הסינים השתמשו ברקטות פרימיטיביות בקרב כבר לפני 800 שנה. במלחמת העולם השנייה פיתחו הגרמנים את טיל ה-V-2, אותו שיגרו החל משנת 1944 לעבר בריטניה, ואחר כך לעבר שטחים שנכבשו על ידי בעלות הברית באירופה. כ-6,000 בריטים נהרגו מהטילים הגרמניים.
[עריכה] במזרח התיכון
מאז סוף שנות ה-60 הצטיידו מדינות באזור בטילי קרקע-קרקע. המצרים ניסו לבנות יכולת יצור טילים באמצעות מדענים גרמנים. ישראל ראתה בתוכנית זו איום והתנקשה בחלק מהמדענים. לבסוף, בהתערבות ממשלת מערב גרמניה הוחזרו המדענים הללו לגרמניה והפרויקט הופסק.
גם סוריה עשתה מאמץ לאורך השנים לבנות ארסנל של טילי קרקע-קרקע. כיום יש ברשותה מגוון גירסאות של טילי סקאד משופרים, טילי טוצ'קה (SS-21) סובייטיים ורקטות פרוג. במלחמת יום הכיפורים שיגרו הסורים רקטה קצרת טווח מסוג פרוג לעבר בסיס חיל-האוויר ברמת דוד, אך פגעו גם במגדל העמק. גם המצרים שיגרו רקטות פרוג לעבר הכוחות הישראליים באותה מלחמה ללא פגיעה משמעותית.
השימוש המאסיבי ביותר בטילי קרקע-קרקע במזרח התיכון היה במהלך מלחמת איראן-עיראק. העיראקים והאיראנים שיגרו עשרות טילים אחד על השני ביניהם טילי סקאד עיראקים ששוגרו לעבר טהרן.
מספר שנים לאחר מכן, במלחמת המפרץ ירו העיראקים 39 טילי סקאד ואל-חוסיין לעבר ישראל, ועוד מספר טילים מאותם דגמים לעבר סעודיה, בעיקר נגד הכוחות האמריקאים. אחד הטילים פגע במגורי חיילים בדהראן ו-37 חיילים אמריקאים נהרגו. בישראל נהרג אדם אחד בשכונת רמת חן שברמת גן, מפגיעת טיל פטריוט תועה ששוגר לעבר טיל עיראקי. האמריקאים עשו שימוש באותה מלחמה בטילי שיוט ששוגרו ממטוסים ומספינות, אך לא מהקרקע.
[עריכה] בישראל
לפי מקורות זרים, יש לישראל שלוש טייסות של טילי קרקע-קרקע מסוג יריחו, שמוצבות בבסיס חיל האוויר המכונה כנף 2 ונמצא מערבית לבית שמש. לפי מקורות אלו הטווח של היריחו 2 הוא 1,500 ק"מ. ככל הנראה פותחו טילים אלו לראשונה בשנות ה-60 כחלק משיתוף הפעולה הבטחוני עם צרפת.
מכיוון שבישראל מוגדר נשק זה "אסטרטגי" הוא נשמר בסודיות רבה ואמור להעשות בו שימוש רק כנשק "יום הדין". לפי מספר פרשנים בעולם, אחת הסיבות שארצות הברית מיהרה לספק לישראל נשק עם תחילת מלחמת יום הכיפורים הייתה שישראל איימה שתשתמש בטילי הקרקע קרקע שלה עם חימוש גרעיני.
כמו-כן, לפי מקורות אמריקאים, סיפקה ארצות הברית לישראל טילי קרקע-קרקע טקטיים מסוג לאנס (מפץ) בשנות השבעים. לטיל זה טווח של כ-130 ק"מ וייעודו הוא טקטי בעיקר.
