עמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבט אשר יצא מהמדבר הסורי-ערבי באלף ה-2 לפנה"ס והקים מדינה בעבר הירדן. לפי התנ"ך, העמונים הם צאצאיה של בתו הצעירה של לוט מגילוי עריות איתו. האיבה בין עמון וישראל נוצרה על בסיס מריבת שטחים. בתקופת שאול העמונים ניסו להרחיק את בני ישראל מגלעד. יפתח השופט לחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. התקפת שאול נגד העמונים נתנה תוצאות והם נסוגו מגלעד. המלך דוד כבש את כל ארצם. אחרי חלוקת ממלכת ישראל, עמון הייתה עצמאית. עוזיהו מלך יהודה (757 לפנה"ס-784 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו יותם מלך יהודה (741 לפנה"ס-757 לפנה"ס). העמונים השתתפו יחד עם הבבלים במלחמה נגד יהויקים מלך יהודה (599 לפנה"ס-609 לפנה"ס).
הקיום של יישובים קבועים בעמון נפסק באמצע המאה ה-6 לפנה"ס אחרי כיבושם על ידי שבטים מזרחיים.
העמונים היו דוברי השפה העמונית שברובה דומה מאוד לעברית ונכחדה עם הכחדתו של העם העמוני.
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.