פריזבי אולטימטיבי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריזבי אולטימטיבי הוא משחק תחרותי שבו משתמשים בפריזבי.
המשחק פופולרי מאוד בארצות הברית ובאירופה. אליפויות עולם ותחרויות אזוריות מתקיימות באופן סדיר. המשחק מתנהל תוך שימוש ב"קוד כבוד" הנקרא "רוח המשחק" לפיו, למשל, שחקן מכריז על עבירה שהוא עצמו ביצע ומגיש את הצלחת ליריבו. בישראל קיימות מספר קבוצות תחרותיות ומספר קבוצות עממיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] כללי המשחק
המשחק מתנהל על מגרש דשא (לרוב) בגודל של 100 מטר על 35 מטר עם שני שטחי הבקעה בקצוותיו הצרים, בדומה למגרש פוטבול, ועם דיסקית שמשקלה 175 גרם. מטרת המשחק היא להעביר את הצלחת המעופפת אל תוך שטח ההבקעה.
[עריכה] החוקים הבסיסיים
- אין מגע בין שחקנים.
- אין תנועה עם הצלחת (מלבד רגל ציר).
- על שחקני ההתקפה להעביר את הצלחת אל שטח ההבקעה.
- על שחקני ההגנה לנסות ולמנוע מהם להגיע אל שטח זה (כאמור, ללא מגע).
- כאשר צלחת נופלת לקרקע, נתפסת או מופלת על ידי שחקן הגנה או נופלת או נתפסת מחוץ למגרש, הצלחת עוברת לקבוצה היריבה.
- כשהצלחת עוברת צד המגינים בלבד יכולים להרים אותה והם הופכים לתוקפים ושואפים להגיע לכיוון ההפוך מזה שהתקיפה אליו ההתקפה קודם לכן.
- שיפוט עצמי.
[עריכה] הקבוצות
במשחק משתתפות שתי קבוצות של 7 שחקנים כל אחת + מחליפים.
[עריכה] מטרת המשחק
כדי להבקיע, על שחקן מקבוצה מסוימת לתפוס את הפריזבי בתוך אזור מסומן בשטח היריב (שנקרא גם end zone).
[עריכה] אופן המשחק
בתחילת המשחק כל קבוצה עומדת בשורה על הקו החיצוני של שטח ההבקעה שלה (end-zone). שחקן מתוך הקבוצה המגנה נבחר לזרוק את זריקת הפתיחה (ה-"Pull"). הקבוצה המתקיפה מרימה את הצלחת, והמשחק מתחיל.
לשחקן אסור לרוץ כאשר הפריזבי ברשותו אלא רק למסור. אם שחקן מקבוצה X זורק את הצלחת ואז היא פוגעת ברצפה, מכל סיבה שהיא, הצלחת עוברת לקבוצה השנייה - כלומר, לשחקנים מגינים מותר להפיל את הצלחת ולא רק לתפוס אותה.
אסור לחטוף את הפריזבי מיידיו של שחקן או ליצור מגע עימו או עם הצלחת כאשר היא ביידיו.
לאחר כל הבקעה מחליפות הקבוצות צדדים, והבקוצה המבקיעה זורקת "Pull".
מותר לשמור על שחקן שביידיו נמצא הפריזבי אך אסור ליצור מגע, ויש לשמור על מרחק של לפחות קוטר הפריזבי מהשחקן. לשומר אחד מותר להיות כמעט צמוד לשחקן אך כל השומרים האחרים חייבים להיות במרחק של 3 מטרים ממנו לפחות.
במשחק אין שופט והוא מתנהל על ידי קוד כבוד ייחודי - המשחק מתנהל ללא אלימות מכל סוג שהיא, במקרה ונוצר מקרה כזה השחקן שביצע את העברה יכריז עליה בעצמו, יגיש את הצלחת לשחקן היריב והמשחק יחודש.
[עריכה] רוח המשחק
רוח המשחק (אנגלית: Spirit of the Game) היא קוד התנהגות בין שחקנים ובין קבוצות. הקוד קובע שמטרת המשחק הראשית היא כיף ולא ניצחון, ולכן, לדוגמה, גם באליפות העולם באולטימייט השיפוט הוא שיפוט עצמי, שחקנים מכריזים בעצמם על עבירות שעשו, ועבירות לא-ספורטיביות הן דבר שלא רואים אף פעם. זהו קוד מוסר שמבוסס על חברות, שיתוף ותחרותיות בריאה.
נהוג לומר, שאף קבוצה אינה מנצחת באמת אלא אם השתתפה בכל המסיבות שאורגנו בטורניר.
[עריכה] זריקות בסיסיות
ישנן 4 זריקות בסיסיות לאולטימייט:
- Backhand - הזריקה הבסיסית ביותר. הצלחת מוחזקת כהמשך טבעי של כף היד, כאשר האצבע המורה מונחת על השוליים, האגודל מונח על הצד העליון ושלושת האצבעות המורות מחזיקות את הצלחת מהצד התחתון. הצלחת נזרקת בתנועה "החוצה" כאשר התנועה באה בעיקר מהיד ולא מהגוף. באופן עקרוני, הצלחת צריכה להיזרק בזווית של 90o מהקרקע.
- Forehand - זריקה בסיסית אך קשה מאוד. הצלחת מוחזקת כדלהלן: האגודל מונח על הצד העליון של הצלחת, האמה מחזיקה את הצלחת לאורך הדופן הפנימי, האצבע המורה ניצבת אליה בזווית קהה כמה שפחות. שתי האצבעות האחרון מקופלות. השחקן צריך לזרוק את הצלחת בתנועה "פנימה" בד בבד עם תנועה קדימה של הרגל המקבילה, בזווית של 90o מהקרקע.
- Hammer - אותה האחיזה של הפורהאנד, אבל הזריקה שונה. תנועת הזריקה מתחילה כשהצלחת נמצאת בזווית של 45 מעלות לרצפה - כאשר הצד העליון שלה מופנה אל צד הראש של השחקן. השחקן צריך לזרוק את הצלחת קדימה וגבוה. תנועת ותנוחת הזריקה גורמים לצלחת לעוף גבוה, להתהפך באוויר וליפול הפוכה.
- Overhand - אחיזה של Backhand במהופך. תנועת הזריקה מתחילה מהכתף, ומסתיימת בפרק כף היד. הזריקה מתנהלת בצורה כזו: השחקן תופס את הצלחת באחיזת אוברהאנד, מותח את היד, מסובב את הכתף לכיוון הרצוי, ומשחרר את הצלחת עם תנועה של פרק כף היד.
