צנטרולניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צנטרולניים
Hyalinobatrachium ruedai
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דו חיים
סדרה:	חסרי זנב
תת־סדרה:	Neobatrachia
על־משפחה:	Hyloidea
משפחה:	צנטרולניים
סוגים
ראו בגוף הערך

שם מדעי
Centrolenidae
תחום תפוצה

צנטרולניים (בלטינית: Centrolenidae) היא משפחה בסדרת חסרי הזנב. בעוד שצבעם של מרבית המינים הוא ירוק, הבטן של מספר מינים שקופה (הסוג Hyalinobatrachium). ניתן לראות את האיברים הפנימיים, כמו הלב, כבד ואיברי מערכת העיכול, תודות לשקיפות החלקית של העור בבטן. מאפיין ייחודי זה הוא הסיבה לשמם האנגלי הנפוץ, Glass Frogs.

רוב חברי משפחת הצנטרולניים חיים בסביבה עצית, ונוטים לחיות בקרבת נהרות ונחלים. מינים מסוימים חיים ביערות במרכז ודרום אמריקה בהם שוררים עננים נמוכים, וחלקם חיים ביערות גשם וביערות חצי-נשירים. הביצים מוטלות על עלים, או על שיחים שעליהם תלויים מעל מקור מים. בעקבות הימצאותו של טפיל המגיע לביצים מזבובים, מינים מסוימים מראים דאגה הורית כלפי הביצים, ושומרים על הביצים עד הבקיעה. כאשר הראשן בוקע, הוא נכנס למים. הראשנים בעלי זנב חזק, והם מותאמים לזרימת מים חזקה.

תפוצת הצנטרולניים היא יבשת אמריקה בלבד, ממערב מקסיקו ועד פנמה, דרך הרי האנדים מונצואלה ועד בוליביה, כאשר ניתן למצוא מספר מינים באגני הנהרות האמזונאס והאורינוקו, אזור גויאנה, דרום מזרח ברזיל וצפון ארגנטינה.

הצנטרולניים חיים רק ביבשת אמריקה, ושם ניתן להתבלבל יחסית בקלות בינם ובין המינים הירוקים בסוג Eleutherodactylus, או בינם ובין המינים משפחת האילניתיים. אף על פי כן, ניתן להבדיל בינם ובין האילניתיים לפי אופן מבטם: בעוד עיני האילניתיים מסתכלות למקומות שונים, עיני הצנטרולניים מכוונות שתיהן קדימה. מיני אילניתיים אחדים הם בעלי בליטה דמוית-דורבן על העקבים שלהם, תכונה שאינה אופיינית לצנטרולניים.

[עריכה] היסטוריה טקסונומית

המין הראשון מהמשפחה שנצפה היה Centrolene geckoideum ה"ענק", אשר התגלה ב-1872 במהלך דגימות שנלקחו בצפון-מזרח אקוודור. בשנים שלאחר מכן, מספר הרפטולוגים (מומחים לתורת הזוחלים) תיארו מספר מינים אחרים במשפחה, אך לרוב קוטלגו תחת משפחת האילניתיים.

יצירת משפחת הצנטרולניים הוצעה על ידי אדוארד הריסון טיילור ב-1951. בין שנות ה-50 וה-70, רוב המינים של הצנטרולניים היו ידועים בתפוצתם במרכז אמריקה, ובמיוחד בקוסטה ריקה ובפנמה, שם עשו טיילור וחוקר נוסף עבודה מקיפה. באותה עת, היה ידוע על מעט מינים בלבד החיים בדרום אמריקה. ב-1973 פורסם ספר מקיף על הצנטרולניים באקוודור, ובו נטען כי שפע המינים שבמשפחת הצנטרולניים מרוכז באזור הרי האנדים. תרומות אחרות לגילוי מיני הצנטרולניים נעשו בידי כמה וכמה חוקרים, וכך המינים הידועים למדע באזור מרכז אמריקה, ונצואלה, קולומביה, פרו ואקוודור הלך וגדל.

במהלך אותן שנים, המיון הטקסונומי של הצנטרולניים היה נתון במחלוקת. למרות שארבעה סוגים קוטלגו תחת המשפחה הזו (Centrolene, Centrolenella, Cochranella, Teratohyla), הסידורים הטקסונומים היו לא שלמים, ואף לא מבוססים עבור מספר מינים. ב-1991, אחרי רביזיה כוללת של המינים והמאפיינים הטקסונומיים, שני הרפטולוגים הציעו הצעה חדשה למיון טקסונומי של הצנטרולניים לפי עקרונות קלדיסטיים (על פי מאפיינים משותפים) והגדרת קבוצות מונופילטיות (מכילות פריט אחד)^[1]. אף על פי כן, קבוצה הטרוגנית אחת של מינים הושארה כפי שהיא תחת הסוג Cochranella, שהוגדר רק על ידי היעדר Humeral spine וכבד פקעתי ^[1].

מחקרים מולקולריים שנערכו לאחרונה ^[2] הראו כי שלושת הסוגים במשפחת הצננטרולניים הם אינם מונופילטיים. הסוג Centrolene הוא פרפילטי כלפי הסוג Cochranella, ומספר מינים מהסוג Hyalinobatrachium היו כנראה קשורים יותר לסוג Cochranella. מכיוון שמצב של היעדר מונופילטיות בעייתי במיון טקסונומי, מספר הצעות הועלו לפתרון הבעיות. כך לדוגמה, מאמר מדעי ^[3] שראה אור ב-2006 ותיאר מינים חדשים מהסוג Centrolene באקוודור, העביר שני מינים בעייתיים מסוג אחד לסוג אחר. שינויים אלו הפכו את אחד הסוגים למונופוליטי, אך טיבו של הסוג השני נותר בעינו. שינויים נוספים יצטרכו להתבסס על ניתוחים מורפולוגיים ומולקולריים מקיפים, שכבר עתה נעשים על ידי מספר גורמים בארצות הברית ובאקוודור.

[עריכה] מיון טקסונומי

משפחת הצנטרולניים היא קלד בסדרת חסרי הזנב. קודם לכן, היא נחשבה קרובה למשפחת האילניתיים; ואולם, מחקרים פילוגנטיים הראו ^[2] כי הצנטרולניים קרובים דווקא למשפחת הלפטודקטיליים.

המיון הטקסונומי של הצנטרולניים עודנו במחלוקת, אולם כיום מסווגים תחת המשפחה שלושה סוגים: