קוד דיווח נאט"ו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קודי הדיווח של נאט"ו הם שמות קוד לציוד הצבאי של ברית המועצות והרפובליקה העממית של סין. הם נוצרו בכדי לסייע להעברת מידע בין יחידות הצבא של המדינות החברות בברית נאט"ו, אשר חייליהן דוברים שפות שונות, וכן בשל העובדה שבמקרים רבים השם האמיתי של הציוד לא היה ידוע.
צבאות נאט"ו ניהלו את רשימות השמות. המשימה לבחור את השמות הוטלה על ה-Air Standardization Coordinating Committee (ASCC), שבה היו חברות אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, ניו זילנד וקנדה.
האות הראשונה של השם ציינה מידע לגבי השימוש של הציוד. כך למשל מטוסי קרב קיבלו שמות שהתחילו באות F (שהיא האות הראושנה במלה Fighter), מפציצים קיבלו שמות שהתחילו באות B (Bomber), מטוסי תובלה - C (Cargo), מטוסים אחרים (מטוסי אימון, תדלוק, ביון ואחרים) - M (Miscellaneous), מסוקים - H (Helicopter), טילי קרקע-קרקע - S (Surface), וטילי קרקע-אוויר - G (Ground to Air). מטוסים בעלי מנוע בוכנה קיבלו שמות בעלי הברה אחת, ומטוסים בעלי מנוע סילון קיבלו שמות בעלי שני הברות.
משרד ההגנה האמריקאי הרחיב את רשימת קודי הדיווח של נאט"ו. למשל, ברשימה של נאט"ו זכו מערכות טילי קרקע-אוויר המשוגרים מספינות ומצוללות באותו שם כמו המערכות המשוגרות מפני האדמה. משרד ההגנה הקצה לאותן מערכות סיומת שונה (SA-N לעומת SA), אולם השאיר את אותם שמות כמו למערכות היבשה. באותם מקרים שבהם לא הייתה מערכת קרקעית מקבילה, הומצא שם אחר.
בברית המועצות לא נבחרו שמות עממיים לכלי הטייס, אך בקרב אנשי חיל האוויר הסובייטי נפוצו כינויים לא-רשמיים. במהלך רוב תקופת המלחמה הקרה לא השתמשו הטייסים הסובייטים בקודי הדיווח של נאט"ו (או בתרגום שלהם), בעיקר בשל העובדה שהשמות לא פורסמו, ובמקביל, כאמור, נוצרו כינויים מקומיים. בנאט"ו נזקקו למאות שמות עבור סוגי הציוד השונים. חלק מהשמות היו לא מחמיאים, וחלק מהשמות הסתירו משמעויות כפולות ורמזים. במקרים נדירים (כמו למשל הפולקרום - Fulcrum והבר - Bear) השמות נשאו חן בעיני הרוסים ואומצו גם ברוסיה.