קולנוע אסתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין קולנוע אסתר נבנה בכיכר דיזנגוף בשנים 1938-1939. יזמי הבניין ובעליו היו הזוג נתנאל, אסתר ומשה. אדריכל הבניין היה יהודה מגידוביץ', שחרג בתכנון מהקו המנחה שהציבה אדריכלית הכיכר ג'ניה אוורבוך. הוא יצר בניין העומד על עמודים ובחזית קעורה כלפי פנים הבניין. את המרפסות התחיל מגזע בניין "נקי" הצומח מפינת הבניין ברחוב זמנהוף. המרפסות היוו מעין תבליט וקישוט פלסטי, ללא קשר למה שקורה בפנים הבניין.
חללי ענק ליוו את הנכנס ללובי הקולנוע. פואייה הכניסה, חלל גרם המדרגות המונומנטלי, וחללי הכניסה לאולם וליציע הקולנוע. חלל מרהיב ודומה נבנה גם בבית הקפה שנקרא: "קפה אמנות" (כיום סניף הבנק הבינלאומי), בשטחו הענק שכנה פינת ריקוד והוא שימש את מיוחסי העיר ואנשי הצבא הבריטיים במשך שנים. לאחר קום המדינה שימש כסניף של הוועד למען החייל. בפינת הבניין, פינת רחוב ריינס, נפתח בית הכלבו הראשון בעיר "אקמן" שאותו הקים אריך אקמן.
הסרט הראשון שהוצג בקולנוע אסתר (בשנתו הראשונה הוא נקרא "קולנוע כיכר דיזנגוף") היה "שלגיה ושבעת הגמדים". למעלה מחמישים שנה פעל הקולנוע תחת הנהלתם של בני משפחת נתנאל-גולדשמיד ושותפים נוספים. מיטב הסרטים ההוליוודיים והאירופאיים הוצגו בקולנוע שנחשב לאחד מהטובים בארץ. הצופה שנכנס לקולנוע זכה, כבר מימיו הראשונים, לצפות בסרט במסך ענק, במערכת מיזוג אוויר מרכזי (הראשונה בארץ) ובמיטב השכלולים של מכונות ההקרנה הטובות ביותר. בין הסרטים הידועים שהוקרנו בו היו: "בן חור", "נוסע עובר בגשם", "וודסטוק", "עמנואל", "הארי המזוהם", "טריניטי" ואחרים.
בסוף 1994 הוקמה במקום אנדרטה לזכר הרוגי הפיגוע הקשה שאירע ב-19 באוקטובר 1994 באוטובוס קו 5. מדי שנה נערכת במקום עצרת זכרון.
בשנת 1998 הסבו בני משפחת המייסדים, נתנאל-גולדשמיד, את הקולנוע לבית מלון ייחודי - מלון בוטיק, הנקרא "מלון סינמה". המלון, הנחשב לאחד מהמוצלחים בעיר, פתח את דלתותיו בשנת 2001. אריה דבילנסקי, אדריכל השימור והשינוי, בתיאום ובשיתוף עם היזם בן המשפחה, ההיסטריון דני גולדשמיד, ידעו לצקת לבניין תוכן מיוחד השובה את לב הנכנס לבית המלון: שילוב בין קולנוע לבין ארכיטקטורת באוהאוס. כל פרט דקורטיבי במלון נבחר משילוב בין שני נושאים אלו.
בלובי המלון, בגלריה ובחלל חדר המדרגות המונמנטלי מצוי מוזיאון קטן לתולדות "קולנוע אסתר", חוויה שהייתה ונשמרה. התצוגה המרתקת משלבת בין צילומי התקופה של הקולנוע והווי החיים של כיכר דיזנגוף. כרזות הסרטים שהוצגו, הזמנות לפתיחתו של הקולנוע ולסרטים נוספים, חפצים אותנטיים ועל כולם שתי מקרנות הענק שהסריטו את חלומות הצופים במשך עשרות בשנים.
הבניין הפך לאייטם המעניין והמרתק ביותר בכלל בנייני הסגנון הבינלאומי בתל אביב, וזכה על כך להכרה מיוחדת מטעם משלחת אונסק"ו שהתגוררה בעיר במהלך שנת 2004, כחלק מתהליך הכרזתה של תל אביב לאתר מורשת עולמית.
