קונכיות האף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שירטוט תלת ממדי גס של קונכיה תחתונה, הבנויה על קיר חלל האף הימני.

שירטוט גס של הקונכיה התחתונה והאמצעית הבנויות על עצם קיר חלל האף הימני, והאופן שבו הן מווסתות את זרימת האוויר באף.

תמונת CT בחתך קורונלי קידמי של חללי האף והסינוסים. ניתן לראות יפה את המבנה הקונכייתי של שלוש זוגות קונכיות האף, במיוחד התחתונות והאמצעיות.

קונכיות האף הינן רקמות בשרניות מריירות, הבנויות על מדפי עצם מאורכים (המגולגלים כלפי פנים כקונכיה, ומכאן שמן "קונכיות". קונכית האף ידועה בלטינית כ - Concha, ובאנגלית רפואית כ- Turbinate. לאורך מעבר האוויר של האף והן למעשה מסדירות את משטר זרימת האוויר דרך האף, את הוספת הלחות לאוויר, את חימומו וסינונו.

קונכיות האף עשירות מאוד בכלי דם בגדלים שונים (כולל עורקים) ובבלוטות לימפה ובלוטות להפרשת ריר האף. הרקמות הללו הינן בעלות תכונות כיווץ והתרחבות, שאין שני להן, למעט באיברי המין. הן מהוות אחוז נכבד ביותר מריקמת האף המחממת, המריירת, החשה, המלחלחת והמסננת של האף. על ידי הסדרת מעברי האוויר הצרים, דואגות הקונכיות לכך שהאוויר הנשאף יבוא במגע עם מקסימום של ריקמת האף הייחודית הזו.

בחללי האף יש שלוש זוגות קונכיות, הידועות גם בשם – "טורבינות", בכל צד של האף (שני צידי האף, או הנחיריים, או חללי האף) המופרדים על ידי מחיצת האף. בכל צד יש: קונכיה תחתונה, קונכיה אמצעית וקונכיה עליונה.

הקונכיות, כשאר ריקמת האף והסינוסים, מצופות בשיכבה דקה של תאים ריסיים, המסננים מהאוויר את החלקיקים המזהמים ומנטרלים אותם (אם הם בקטריות או וירוסים) בעזרת הפרשת הריר האפי העשיר בתאי מערכת החיסון ובחומרים קוטלי חיידקים. ה"שמיכה" הריסנית נעה באופן גלי ריתמי (כמה מאות פעמים בשניה) ודוחפת את הפסולת המעובדת אל עבר הלוע האפי, שם מחליקה הפסולת לגרון ונבלעת בקיבה, בדרך כלל מבלי שנשים לכך לב. אדם בריא בסביבה נורמלית בולע כמעט חצי ליטר של ריר ביום. הריקמה המריירת והריסנית, שעימה בה האוויר במגע, נקראת "אפיתליום נשימתי" (Respiratory Epithelium).

האף אחראי לספק לריאות אוויר באיכות מסוימת והיא: 98% לחות, טמפ' הקרובה לטמפ' הגוף התקינה, אוויר מסונן מחלקיקים הגדולים מ 3 מילי-מיקרון. כמו-כן, על האף ליצור מעברים מידתיים צרים, בעלי יכולת השתנות בגודלם בהתאם לצרכי הגוף המשתנים בכל רגע נתון, כדי לאפשר מצד אחד זרימה תקינה ומסודרת של אוויר, בכיוון ישר אל עבר הלוע, במהירות ובלחץ המותאמים לקנה הנשימה ולריאות, ומצד שני מקסימום חשיפה ומגע עם הרקמות המריירות, המלחלחות, המסננות והחשות. על כל אלה אחראיות קונכיות האף. קונכיות האף עשירות גם ברצפטורים עיצביים (של העצב הראשי הגולגלתי החמישי, הטריגמינאלי), הרגישים ללחץ ולטמפרטורה, והחיוויים שהם קולטים ושולחים נקלטים ישירות במרכזי הנשימה של גזע המוח. הקונכיות האמצעיות ובמיוחד הקונכיות העליונות מעוצבבות ברצפטורים רבים גם של עצב הריח.

אובדן של כמות גדולה מריקמת הקונכיה (ובעיקר מעצם הקונכיה), כתוצאה מחבלה, מחלה, או ניתוח, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בתיפקודי האף השונים וליובש כרוני של רקמות האף הנותרות. (ראו: "סינדרום האף הריק").