קונרד שיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר קונרד שיק (1822-1901) - אדריכל, ארכיאולוג, חוקר ארץ ישראל ומיסיונר פרוטסטנטי, שחי ופעל בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19. נחשב מגדולי בנאי ירושלים של אותה תקופה.
שיק נולד בגרמניה, ובשנת 1846 הגיע לארץ ישראל כמיסיונר. הוא קבע את מקום מושבו בירושלים העותמאנית, ובתחילת דרכו התפרנס ממימכר שעוני קוקיה שאת מנגנוניהם הביא עימו מגרמניה, ואת בתיהם בנה בידיו כנגר-אומן. כשאזל מלאי השעונים, החל לעבוד כמורה לנגרות ומלאכה בבית הספר של המיסיון האנגליקני בעיר העתיקה, שמרבית תלמידיו יהודים מומרים. במקביל עסק בארכיאולוגיה, בחקר ארץ ישראל, ובבניית מודלים של בניינים. השלטונות העותמאנים הבחינו בכשרונו וביקשו ממנו לתכנן עבורם כמה מבנייני הציבור שנדרשו בירושלים המתפתחת. המבנים שתכנן בלטו ביופיים וייחודם, ושיק התפרסם כאדריכל דגול שיישם טכניקות חדשניות בתכנון ובנייה. סגנון בנייניו התאפיין בשילוב מושכל ורב השראה של הדר אירופי עם אדריכלות מזרח תיכונית ועות'מאנית.
גם הוואקף המוסלמי נזקק לשירותיו האדריכליים, וביקש ממנו לסייע בעבודות הבניין והשחזור במסגדי הר הבית. שיק השכיל לנצל את הגישה החופשית שניתנה לו למתחם כדי לחקור לעומק את השרידים הארכיאולוגיים והמחילות התת קרקעיות במקום, ולערוך מיפוי ורישום אדריכלי מדוקדק של ההר, מחילותיו ומבניו. הוא אף בנה דגם עץ של הר הבית ובית המקדש, וממצאיו ותרשימיו שימשו אבן דרך חשובה בחקר האתר.
בתקופת חייו בירושלים התרחש תהליך "היציאה מן החומות" - תחילת ההתיישבות ובניית העיר החדשה שמחוץ לחומות, ושיק הטביע באופן בולט את חותמו על תכנון שכונות ומבנים רבים בעיר החדשה. בין היתר, תכנן את שכונת מאה שערים עבור האוכלוסייה החרדית שביקשה לצאת מהצפיפות של העיר העתיקה ולשפר את איכות חייה, וכן את בית היתומות "טליתא קומי", בית החולים למצורעים, בית החולים האנגליקני, ועוד. שיק גם עסק במיפוי ירושלים של תקופתו, ומפותיו המדוייקות משמשות מקור חשוב ללימוד מצבה והתפתחותה של ירושלים בסוף המאה ה-19.
בשנת 1889 השלים את בניית יצירת המופת המוכרת ביותר שלו - בית תבור ברחוב הנביאים (אז נקרא רחוב הקונסולים), שתוכנן לשמש כבית מגורים עבורו ועבור משפחתו.
שיק היה דמות מקובלת ומוערכת על כל הגורמים והקהילות בעיר: חוקרי ארץ ישראל מטעם מעצמות אירופה, השלטונות העותמאנים, נוצרים, מוסלמים ויהודים - תופעה נדירה למדי בירושלים המסוכסכת, המפולגת ורוחשת התככים של אותה תקופה. כאשר נפטר שיק בשנת 1901, התאבלו עליו נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון.
