רוח צה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרט בערך זה שנוי במחלוקת
דיון והצבעה על פרט שנוי במחלוקת בערך זה מתקיימים בדף זה.
נא לא להסיר הודעה זו, ולא לשנות את הקטע השנוי במחלוקת בזמן שההצבעה נערכת.

פנקס "רוח צה"ל" המחולק לחיילי צה"ל

"רוח צה"ל" הוא הקוד האתי של צה"ל, המהווה בסיס ערכי רצוי לכל פעולות החיילים במסגרת צה"ל.

לדברי עורכיו של המסמך, הוא יונק מארבעה מקורות: מסורת צה"ל, מסורת מדינת ישראל, מסורת עם ישראל וערכי מוסר אוניברסליים.

את הקוד האתי עזר לנסח פרופ' אסא כשר, ראש הקתדרה לאתיקה מעשית באוניברסיטת תל אביב.

מסמך קוד אתי מקובל גם בצבאות אחרים בעולם, כמו הקוד האתי של צבא ארצות הברית.

מלבד הקוד האתי של צה"ל, חתומה מדינת ישראל גם על אמנות בינלאומיות כדי להבטיח שמירה ערכי מוסר גם במצבי מלחמה, ובהן אמנת ז'נבה (1949) ואמנת האג.

תוכן עניינים

1 תוכנו של רוח צה"ל
- 1.1 ערכי היסוד
- 1.2 הערכים
2 התאמת הקוד למציאות
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] תוכנו של רוח צה"ל

במסמך קיימים שלושה ערכי יסוד ועשרה ערכים נוספים.

[עריכה] ערכי היסוד

הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה - מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה.
אהבת המולדת ונאמנות למדינה - ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל - מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי - לאזרחיה ולתושביה.
כבוד האדם - צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד.

[עריכה] הערכים

דבקות במשימה וחתירה לניצחון - החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.
אחריות - החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על בטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו.
אמינות - החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.
דוגמה אישית - החייל ינהג עפ"י הנדרש ממנו, ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.
חיי אדם - החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.
טוהר הנשק - החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
מקצועיות - החייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנות הנדרשים לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים והיחידתיים.
משמעת - החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל.
רעות - החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.
שליחות - החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות: יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה. זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו עפ"י פקודות הצבא.

הערכים מסודרים בסדר אלפביתי, מלבד הערך הראשון: "דבקות במשימה וחתירה לניצחון", שהוא בגדר "ראשון בין שווים".

[עריכה] התאמת הקוד למציאות

הקוד האתי התקבל בשנת 1994. עוד בטרם קבלתו היו נהוגים בצה"ל ערכי הדבקות במשימה וטוהר הנשק, וערכים רבים נוספים המנויים בקוד. לצידם, ובאופן בלתי רשמי, היו תופעות, שקיבלו עידוד שבשתיקה או אף באמירות מפורשות, של חריגה מרוחו של הקוד, אם בנוגע לטוהר הנשק, ואם בנוגע לערכים אחרים.

המציאות המורכבת שבה לחם צה"ל, ובה הוא לוחם כיום, כאשר במקום מלחמות העבר כנגד צבאות סדירים, מתרחשת הלחימה לרוב בקרב אוכלוסייה אזרחית, תוך חיכוך מתמיד עם אותה אוכלוסייה, הביאו לכך שרבים סבורים כי מעשיו של צה"ל בשטח אינם תואמים את הקוד האתי. הטענות העיקריות העולות הן:

כנגד התנהגות החיילים במחסומים בשטחי יהודה ושומרון נטען כי דווח על מקרי התעללות חוזרים ונשנים, שאינם עומדים בהוראות הקוד באשר לשמירה על כבוד האדם.

נטען כי בעבר היה נהוג נוהל וידוא הריגה, וכי עדיין ישנם הנוהגים לפיו ומחנכים לו. נטען כי נוהל "וידוא הריגה" אינו תואם את טוהר הנשק, משום שהוא מופעל כנגד לוחם פצוע וחסר אונים, שהריגתו אינה נחוצה. מנגד נטען, שיש לוודא הריגת מחבלים מפני שגם אחרי פצעיתם הם מהווים סכנה לכוחות.

נטען שנוהל סיכול ממוקד אינו ממוקד כפי שיכול היה להיות. הנוהל אינו מתייחס רק ל"פצצות מתקתקות" אלא גם לדרגים פוליטיים כגון השייח' אחמד יאסין ואחרים, וכן כאמצעי ענישה למי שביצע פיגועים בעבר. במקרה שזכה לפירסום רב הופעל הנוהל כנגד סלאח שחאדה, ממנהיגי הזרוע הצבאית של החמאס ברצועת עזה, ויחד עמו נהרגו 15 אזרחים לא מעורבים. העובדה היא כי השימוש בנוהל זה מביא לאחוז הכרחי סטטיסטית של הרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית, ולכן, לכאורה, סותר את הקוד האתי, בנוגע לטוהר הנשק ושמירה על חיי אדם. פרופסור אסא כשר והאלוף עמוס ידלין חיברו מסמך בו הצדיקו את הסיכול הממוקד והראו שהוא עומד בקוד האתי של צה"ל.

שימוש בארטילריה כנגד "מרחבי שיגור" של רקטות, תוך הקטנה גוברת והולכת של טווחי הביטחון[1], באזור צפון רצועת עזה. בנובמבר 2006 הירי גרם למותם של 19 אזרחים בבית חאנון. לטענת המתנגדים, שימוש זה בארטילריה אינו תואם את טוהר הנשק ואת הדרישה לשמירה על חיי אדם. יש לציין שמטרת הירי הארטילרי היא מחבלים ולא אזרחים, אך המחבלים נוטים לבצע ירי רקטות מאזורים מאוכלסים.

רבים טוענים כי האירועים שהביאו למותו של שוטר מג"ב מדחת יוסף בשנת 2000 בקבר יוסף בשכם היו בגדר חריגה חמורה מערכים של רעות ודבקות במשימה.

טענות רבות שהועלו כנגד שרשרת הפיקוד במלחמת לבנון השנייה מראה על משלוח חיילים לשדה הקרב תוך מתן פקודות סותרות, ללא ציוד לחימה ראוי, ללא אימון ראוי, כאשר במקרים רבים מפקדם צופה מרחוק בלחימה באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, נראות כהפרה של סעיפים רבים בקוד, במיוחד בכל הנוגע לדוגמה אישית, דבקות במשימה, רעות ושמירה על חיי אדם.

מתנגדי תכנית ההתנתקות העלו את הטענה כי השתתפות צה"ל בביצוע ההתנתקות, שעיקרה פינוי מתיישבים מבתיהם, נוגדת את סעיפי הקוד האתי בכל הנוגע לאהבת המולדת, נאמנות למדינה והגנת המדינה. כמו כן נטען שפינוי המתיישבים מבתיהם מנוגד לאמור ברוח צה"ל: "החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."

שאלות של התאמת הקוד למציאות של הלוחמה בטרור, הביאו את צה"ל ליצור בשנת 2004 פורום של קצינים ואנשי מקצוע, בהשתתפותו של הפרופ' כשר, אשר ינסח "קוד אתי ללוחמה בטרור" שיענה על חלק מהבעיות הנובעות מהתאמת הקוד האתי למציאות בשטח.