רונדה ון פלנדרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרונדה ון פלנדרן ("סובב פלנדריה" בפלמית) הוא מירוץ אופניים חד יומי המתקיים בתחילת אפריל, בכל שנה, ברחבי פלנדריה שבבלגיה. המירוץ נחשב כאחד מהמירוצים הקלאסיים החשובים ביותר והוא אחד מארועי השיא השנתיים בספורט הבלגי. "דה רונדה", כפי שהוא מכונה בקיצור, הוא אחד מחמשת המונומנטים הנחשבים כמירוצים החד יומיים החשובים ביותר בעולם מירוצי האופניים.

תוכן עניינים 1 ההיסטוריה של המירוץ 2 מסלול המירוץ 3 רוכבים אשר צברו מספר נצחונות גדול במירוץ 4 רשימת המנצחים בעשר השנים האחרונות 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההיסטוריה של המירוץ

מייסד המירוץ הוא הבלגי קרל ון ויננדאל שהיה רוכב אופניים שלא זכה להצלחה רבה והפך לעיתונאי. עבודתו בעיתון "ספורטוורלד" איפשרה לו להוציא אל הפועל ולפרסם את המירוץ. המירוץ התקיים בפעם הראשונה בשנת 1913 למרחק 370 ק"מ ובהשתתפות 37 רוכבים. בשנה שלאחר מכן זינקו 10 רוכבים בלבד למירוץ ומלחמת העולם הראשונה שהשביתה את המירוץ בשנים שלאחר מכן איימה על המשך קיומו של המירוץ שרק נולד. לאחר המלחמה, ב-1919 חודש המירוץ. עד אמצע שנות העשרים עדיין סבל המירוץ מחוסר פופולריות ורק עקשנותו של ון ויננדאל איפשרה את המשך קיום המירוץ.

מאמצע שנות העשרים הפך המירוץ לפופולרי. סיבה אחת לכך הייתה דחיית מועד המירוץ בשבוע, דבר שמנע התנגשות עם המירוץ הפופולרי של מילאנו - סן רמו. סיבה נוספת הייתה כניסתם של יצרני אופניים שנכנסו כמממנים למירוץ ודאגו להביא למירוץ את הרוכבים הבולטים באותן שנים. ב-1939 התמזג ה"ספורטוורלד" שארגן את המירוץ עם העיתון "ניוזבלאד" וזה הפך למארגן המירוץ. בכל שנות מלחמת העולם השנייה המשיך המירוץ להתקיים כסדרו ועל רקע זה הואשמו מארגניו בשיתוף פעולה עם הגרמנים. בנוסף, החל העיתון המתחרה "הט פולק" לארגן מירוץ שעבר במסלול די דומה לרונדה ון פלנדרן וצבר פופולריות גם הוא.

למרות התחרות מצד מירוץ האומלופ "הט פולק" ומצד מירוצים נוספים הנערכים עד היום ברחבי פלנדריה, הפך הרונדה ון פלנדרן למירוץ הקלאסי החשוב ביותר בבלגיה, אשר נחשבת כמדינה המובילה בכל הקשור למירוצים חד יומיים. הרוכבים הבלגיים זכו עד כה ב-64 נצחונות מתוך 90 השנים בהן נערך המירוץ.

[עריכה] מסלול המירוץ

נקודת הזינוק למירוץ, שאורכו היום הוא כ-255 ק"מ, היא בעיר ברוז'. המירוץ עובר כל שנה בנתיב שונה במקצת, אולם בדרך כלל, נתיב המסלול עוקף את העיר גנט (שבה התקיים הזינוק בכל שנות המירוץ עד 1976) מדרום, ומסתיים בעיר מרבקה אשר נמצאת בארדנים הפלמיים. המסלול מתפתל ברחבי פלנדריה ומקפיד לעבור במעברים מפורסמים אשר המייחד אותם הוא היותם סלולים באבני מרצפת (Pavè), דבר אשר מקשה על הרוכבים ומצריך מומחיות ונסיון רב. המסלול משופע בעליות קצרות אך תלולות, אשר גם הן, מתאימות לסוג מסוים של רוכבים. המעברים אשר זכו לפרסום הרב ביותר הם:

• קופנברג - מעבר צר ותלול שבו נאלצו חלק מהרוכבים לשאת את אופניהם על כתפיהם. ב-1987 נאלצה מכונית מנהל המירוץ לדרוס את אופניו של הרוכב שהוביל במירוץ באותה עת (וכמעט גם את רגלו) לאחר שנפל במעבר ועיכב את חבורת הרוכבים שרדפה אחריו [1]. לאחר תקרית זו, הוצא מעבר קופנברג ממסלול המירוץ עד אשר שופץ המעבר ב-2003 וכיום, לאחר שהורחב במקצת ונסלל באבני מרצפת חדשות, הוא שוב במסלול המירוץ, אם כי עדיין נחשב לעלייה הקשה ביותר במסלול.
• אוד - קווארמונט - התפרסם במיוחד בכך שהוא המעבר הוותיק ביותר מבין כל המעברים ונרכב לראשונה במירוץ בשנת 1919 [2].
• מור ון גררדסברגן (ידוע גם בשמו הצרפתי מור דה גראמונט) - העלייה הלפני אחרונה במירוץ הנמצאת כ-16 ק"מ לסיום ומשמשת לרוב כזירה להתקפות אשר פעמים רבות חרצו את גורל המירוץ. גם ב"מור" הוחלפו ב-2003 האבנים ולמרות שיפועו, שהוא התלול ביותר במסלול (20% בנקודה מסוימת), הוא כבר אינו מפחיד את הרוכבים כבעבר. שיפוץ ה"מור" גרר תלונות מצד הרוכבים המקומיים שחשו כי יתרונם הביתי, בכך שהכירו כל אבן במעלה, אבד. [3].
• בוסברג - העלייה האחרונה במירוץ. נמצאת כ-10 ק"מ מקו הסיום [4].

במחצית הראשונה של המאה העשרים עבר מסלול המירוץ בכבישים שמצבם היה גרוע ביותר. חלקם היו למעשה דרכי עפר וחלקם קטעים מרוצפים שהיו מלאים מהמורות. בשנים אלו, די היה בתנאי המסלול הקשים כדי לפצל את דבוקת הרוכבים. מצבם של הקטעים המרוצפים של אותן שנים היה גרוע בהרבה מהקטעים המוכרים כיום. האבנים לא היו מסותתות, הונחו בצורה אקראית ושפתיהן בלטו בדרך. לפני מלחמת העולם השנייה רק הכבישים החשובים באזור היו כבישי אספלט. בתנופת הפיתוח שלאחר המלחמה נסללו רוב הכבישים באספלט ומארגני המירוץ שקודם ניסו לשפר את תנאי המסלול, מצאו את עצמם במצב הפוך בו היה עליהם לשמור על קטעי דרכים שבהן ישארו הקטעים הישנים המרוצפים על מנת לשמר את מסורת המירוץ ולמנוע מיאוץ המוני בסיום.

למרות היותם של המעברים עתיקים כשלעצמם, למעשה, רוב המעברים שבהם עובר המירוץ כיום, נכנסו למסלול המירוץ רק בשלושים השנים האחרונות. רוב המעברים המפורסמים נמצאים בדרכים כפריות שיש עליהן במשך כל השנה תנועה מעטה מאוד. בשל פרסומם של המעברים והפיכתם למוקד משיכה לתיירות של חובבי אופניים, שומרות הרשויות האזוריות בפלנדריה על מצבם הגרוע של המעברים ונמנעות משיפוץ הדרכים. השיפוץ נעשה רק כאשר קיימת סכנה אמיתית לרוכבים, הנגרמת לרוב מתזוזת אבני מרצפת במעבר או מגניבת אבני מרצפת על ידי תיירים.

[עריכה] רוכבים אשר צברו מספר נצחונות גדול במירוץ

ארבעה רוכבים בהיסטוריה הצליחו לנצח שלוש פעמים במירוץ הקשה והם:

• אשיל בוייס בשנים 1940, 1941 ו-1943
• פיורנצו מאני בשנים 1949, 1950 ו-1951
• אריק למן בשנים 1970, 1972 ו-1973
• יוהן מוזאו בשנים 1993, 1995 ו-1998
• בין הרוכבים שניצחו במירוץ פעמיים, ניתן לציין במיוחד את הרוכב הבלגי בריק שוטה שבין השנים 1940-1959 זינק 20 פעם למירוץ הקשה. הוא ניצח כאמור פעמיים ובנוסף זכה פעמיים בסגנות וארבע פעמים במקום השלישי.

[עריכה] רשימת המנצחים בעשר השנים האחרונות

• 1997 - רולף סורנסן
• 1998 - יוהן מוזאו
• 1999 - פטר ון פטגם
• 2000 - אנדרי צ'מיל
• 2001 - ג'אנלוקה בורתולמי
• 2002 - אנדראה טאפי
• 2003 - פטר ון פטגם
• 2004 - סטפן וזמן
• 2005 - טום בונן
• 2006 - טום בונן

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של המירוץ
• רשימת מנצחי המירוץ עד 2005

אירועי ה-UCI ProTour

פריז - ניס | טירנו אדריאטיקו | מילאנו - סן רמו | רונדה ון פלנדרן | וואלטה סיקליסטה אל פאיז ואסקו | גנט-וולגם | פריז - רובא | אמסטל גולד רייס | לה פלאצ' וואלון | ליאז' - בסטון - ליאז' | טור דה רומנדי | ג'ירו ד'איטליה | ולטה סיקליסטה אה קטלוניה | דופינה ליברה | טור דה סוויס | UCI ProTour איינדהובן נגד השעון קבוצתי | טור דה פראנס | HEW - סיקלאסיקס | טור דה בנלוקס | קלאסיקה סן סבסטיאן | גרמניה-טור | וואלטה אספניה | GP Ouest France-Plouay | טור דה פולון | זורי-מצגטה | פריז-טור | ג'ירו די לומברדיה