רקוויאם המלחמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רקויאם המלחמה הוא תפילת אשכבה, שחיבר בנג'מין בריטן בהזמנה לכבוד הקדשתה מחדש של קתדרלת קובנטרי, ב-30 במאי 1962, לאחר שהקתדרלה המקורית מן המאה הארבע עשרה נחרבה בהפצצות מן האוויר במלחמת העולם השניה.
רקויאם המלחמה נחשב לאחת היצירות הגדולות וקורעות הלב שנכתבו למקהלה ותזמורת במאה העשרים.
בריטן, פציפיסט מובהק, שאב השראה מן ההזמנה, שהניחה לו חירות גמורה בבחירת סוג המוזיקה שיבחר לחבר. הוא בחר לשלב את הטקסט הלטיני המקורי של הרקוויאם, המיסה למתים, עם תשעה שירי מלחמה של המשורר האנגלי וילפרד אוון. אוון, יליד 1893, שירת כמפקד פלוגת רובאים כשנהרג בחפירות בצרפת, בנובמבר 1918, רק שבוע לפני שביתת הנשק. אף כי במותו היה משורר אלמוני, למעשה, הרי בשנים הבאות קנה לו מקום של כבוד והוקרה כאחד ממשוררי המלחמה הדגולים.
רקויאם המלחמה נכתב לזמרי סופרן, טנור ובריטון, מקהלה, מקהלת נערים, עוגב ושתי תזמורות (תזמורת סימפונית מלאה ותזמורת קאמרית). מערך הכוחות המוזיקלי הזה מתחלק לשלוש קבוצות, המתחלפות ומשתלבות זו בזו לאורך כל היצירה. זמרת הסופרן והמקהלה שרות בלווי התזמורת המלאה ואת מהלת הנערים מלווה העוגב. שתי המקהלות והסופרן מבצעות ביניהן את הטקסט הלטיני של הרקוויאם. בין קטעי הטקסט משובצים שיריו של אוון בביצוע הטנור והבריטון, בליווי התזמורת הקאמרית.
הסמיכות המרשימה ביותר, אולי, מופיעה ב"אופרטוריום", כאשר המקהלה מספרת בשירתה על הבטחת אלוהים לאברהם בפוגה קופצנית במקצב 7/4, (quam olim abrahae promisisti, et semini eius) - אשר הבטחת לאברהם ולזרעו) , כמסגרת לשורות של אוון, המספרות בנוסח חדש את מעשה עקדת יצחק: המלאך אומר לאברהם "להקריב את האיל תחתיו, אך האיש הזקן אינו עושה כדבריו, אלא שוחט את בנו ואת חצי זרעה של אירופה, אחד אחד."
מוטיב חוזר ונשנה הוא הטריטון של דו ופה#. שלושה מששת הפרקים מסתיימים בפסוק כוראלי קצר, הפותר דיסוננס זה.
יש אמנם אי-אילו הזדמנויות שבהן נגנים מתזמורת אחת מצטרפים לשניה, אבל מלוא הכוחות אינם מופיעים בצוותא עד החלק האחרון של הפרק המסיים, כאשר הטנור והבריטון שרים את השורה המסיימת את שירו של אוון, "פגישה מוזרה" (ועכשיו הבה נישן..."), כשהסופרן והמקהלות שרות "Libera me" ("שחררני...")
הרושם הכללי קודר ובריטן מציג את המלחמה כהרסנית וחסרת-תוחלת גם יחד.
הסולנים שנועדו להופיע בקונצרט הבכורה היו גלינה וישנייבסקיה (רוסיה), פיטר פירס (אנגלי) ודיטריך פישר-דיסקאו (גרמני), להפגין רוח של אחדות. אך שלטונות ברית המועצות לא הרשו לווישנייבסקיה לנסוע לקובנטרי לאירוע והיא הוחלפה, בהתראה קצרה, בהתר הרפר.
הופעת הבכורה הייתה ב-30 במאי 1962, בקתדרלה המשוקמת ונחלה הצלחה רבתי, בהשיגה רושם כביר, שרק יצירות מעטות זכו לו במאה העשרים. במכתב לאחותו אחרי הבכורה, אמר בריטן על המוזיקה שלו, "אני מקווה, שהיא תגרום לאנשים לחשוב קצת." על דף השער של הפרטיטורה ציטט את וילפרד אוון: "הנושא שלי הוא מלחמה, והצער שבמלחמה/ השירה היא בצער.../ כל שיכול משורר לעשות היום הוא להזהיר."
הקלטה מפורסמת, בביצוע וישנייבסקיה, פישר-דיסקאו ופירס, עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח בריטן, נעשתה בשנת 1963. תוך זמן קצר נמכרו 200,000 תקליטים, בשעתו מספר ללא תקדים כשמדובר ביצירה של מוזיקה קלאסית. עוד הקלטה, בביצוע אליזבת זודרשטרום, רוברט טיר ותומס אלן, עם התזמורת הסימפונית של ברמינגהם בניצוח סיימון ראטל, מצויה למכירה. עוד הקליטו את היצירה קורט מאזור, קרלו מריה ג'וליני, ריצ'רד היקוקס, מרטין בראבינס, ג'ון אליוט גרדינר ורוברט שו.
