שומרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שומרונים הם עם קדום וקבוצה אתנית-דתית החיה, כיום, רק בארץ ישראל; בעיקר בהר גריזים ובחולון, ובעלת דת המבוססת על נוסח ייחודי של התורה.

תוכן עניינים 1 אטימולוגיה 2 היסטוריה 3 השומרונים כיום 4 הדת השומרונית 4.1 עיקרי הדת השומרונית: 5 חגים ומועדים 5.1 חג הפסח 5.2 חג השבועות 5.3 חג הסוכות 5.4 יום כיפור 6 בית כנסת ותשמישי קדושה 6.1 פרטי לבוש 6.2 מזוזות 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] אטימולוגיה

בלשון חז"ל נקראו השומרונים כותים, משום שהוגלו על ידי סנחריב מכותה הממוקמת בדרום עיראק, ומערים נוספות. מונח זה נתפס אצל השומרונים ככינוי גנאי, משום שהשומרונים רואים את עצמם כצאצאי בני ישראל שלא גלו לבבל. הם קוראים לעצמם "שמֵרים" משום ששמרו, לדעתם, את תורת משה המקורית. סיפור מקראי על מוצאם של השומרונים מצוי בספר מלכים ב יז, כד-מא.

[עריכה] היסטוריה

מקורם בתושבי השומרון לאחר גלות בבל. בספר מלכים ב' נאמר כי השומרונים הם צאצאי האנשים שהאשורים יישבו על חורבות ממלכת ישראל. השומרונים עצמם, טוענים כי הם צאצאי השבטים הישראלים אפרים ומנשה, ולדעת חלק מן החוקרים המודרניים תושבי ממלכת ישראל שנשארו בה לאחר גלות אשור ב-722 לפנה"ס התבוללו עם המגורשים מארצות זרות. המקרא מספר כי האריות היו הורגים בהם עד שהובא אליהם כהן מבני ישראל ולימד אותם את משפטי ה'. מאז - "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים" (מלכים ב יז,33). מכאן כינתה אותם הגמרא "גרי אריות".

השומרונים והיהודים הגיעו למחלוקת בימי עזרא ונחמיה, בזמן בנין בית המקדש השני. הגולים השבים לא ראו את השומרונים כיהודים ולכן סירבו לשתפם בבנין בית המקדש. בשנת 111 או 108 לפני הספירה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס השמיד את המקדש השומרוני ואת העיר שכם, שהייתה מרכזם של השומרונים באותה תקופה. בזמן השלטון הרומאי השומרון היה חלק מפרובינצית יהודה. תחת האימפריה הביזנטית השומרונים והיהודים נטבחו. ב-484 ו-529 לספירה ניהלו השומרונים מלחמת עצמאות שכתוצאה ממנה נהרגו אלפי שומרונים. האמונה השומרונית נאסרה על ידי האימפריה הביזנטית הנוצרית.

ניצחון המוסלמים בקרב ירמוך בשנת 634 הוביל לבריחתם של שומרונים רבים. במהלך המאה התשיעית השמידו המוסלמים בתי כנסת יהודים ושומרונים רבים. במאה העשירית היחסים בין המוסלמים, היהודים והשומרונים השתפרו. במאה הארבע עשר הממלוכים שלטו בארץ, פגעו באתרים המקודשים לשומרונים והפכו אותם למסגדים. שומרונים רבים אוסלמו. לאחר הכיבוש העות'מני, רדיפות השומרונים התגברו. ב-1624 הכהן הגדול השומרוני האחרון שנטען שהיה מצאצאיו של אלעזר בנו של אהרון הכהן מת ללא יורש. לפי טענת השומרונים, מחליפו בתפקיד היה מזרעו של איתמר, בנו האחר של אהרון.

ב-1830 נותרה קהילה שומרונית קטנה בשכם. הערבים בשכם ראו את השומרונים כאתאיסטים, משום שלא האמינו לא בדת היהודית ולא בברית החדשה או בקוראן, ופגעו באיסלם ואיימו לרצוח את חברי הקהילה. השומרונים פנו ליהודים, שהיו ביחסים טובים עם הערבים בתקופה זו, והרב הספרדי של ירושלים אברהם חיים גאגין העניק להם אישור רשמי על כך שהשומרונים הם ענף מבני ישראל. הדבר הפסיק את הרדיפות.

נראה כי במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש, אולם עקב רדיפות מספרם ירד ואחרי התבוסה במרד של שנת 529 נותרו בקהילה כ-200,000 נפש בלבד. במאה ה-12 מספרם הצטמצם לכ-2000. במאה ה-16 הקהילה מנתה כ-200 שומרונים, במאה ה-17 - 140, במאות ה-18 וה-19 - כ-150. ב-1919 דיווח של נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150. במהלך המאה ה-20 גדל מספרם בצורה ניכרת, בעיקר בשל העובדה ששומרונים רבים עזבו את שכם והתחילו לשאת נשים יהודיות שהסתפחו לקהילה. ב-1948 היה מספר בני הקהילה 250 נפש, מהם 192 בשכם ו-58 בתל אביב-יפו (שלימים עברו לחולון). ב-1969 היו 414 שומרונים וב-1997 - 595. במחקר שנערך ב-2003 ומיפה את כל השומרונים נספרו בדיוק 654 שומרונים, בתוכם כ-30 נשים ממוצא יהודי שנישאו לשומרונים (כמעט כולן בחולון). מרבית השומרונים חיים כיום בחולון. מיעוטם חי בהר גריזים המקודש להם (סמוך לשכם).

[עריכה] השומרונים כיום

יותר ממחצית מהשומרונים מתגוררים כיום בעיר חולון והשאר בעיקר בשכונת קריית לוזה שבהר גריזים. כמו כן יש 3 משפחות שמתגוררות ביישובים אחרים בארץ (בנימינה (משפחה בת 5 נפשות), אשדוד (משפחה בת 5 נפשות), קריית אתא (משפחה בת 4 נפשות). עד לפני האינתיפדה הראשונה היו שומרונים שהתגוררו בתוך שכם, בשכונה השומרונית העתיקה, אך כיום השומרונים עברו וחיים רק על הר גריזים הצמוד לישוב הר ברכה. השכונה השומרונית בחולון נקראת נווה פנחס והיא הוקמה ב-1954 ביוזמתו של נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי. לכל בני הקהילה יש מגורים בקריית לוזה. רוב שומרוני חולון (ובעיקר הדור הצעיר) דוברים עברית כשפת אם ואילו השומרונים תושבי הר גריזים דוברים ערבית, אך שולטים גם בעברית.

לכל השומרונים יש אזרחות ישראלית. לתושבי קריית לוזה שנכללת בתחום המוניציפלי של שכם יש גם אזרחות פלסטינית. השומרונים מוכרים כמיעוט ברשות הפלסטינית ויש להם נציג במועצה הלאומית הפלסטינית. כקהילה קטנה הנמצאת בין שתי קבוצות יריבות, השומרונים נמנעים מלתמוך בגלוי באחד מהצדדים, אך הם רוכשים אהדה רבה למדינת ישראל ומצביעים בעיקר למפלגות ימניות כגון הליכוד. לפני משאל מתפקדי הליכוד נעשה ניסיון לקנות את השומרונים בכסף כדי שיצביעו בעד תוכנית ההתנתקות הניסיון נכשל עקב לחץ נגדי שהופעל.

ב-2004 מת הכהן הגדול השומרוני שלום בן עמרם והוחלף באלעזר בן צדקה. הכהן הגדול השומרוני נבחר לפי גיל ממשפחת הכהונה ומתגורר בהר גריזים.

קהילת השומרונים מחולקת לארבעה בתי אב:

• בית הכהנים, משתייכים לשבט לוי, מספרם 186 נפשות (137 בהר גריזים ו-49 בחולון)
• בית הצפרי (משפחת צדקה), משבט מנשה, מספרם 139 נפשות (11 בהר גריזים ו-128 בחולון)
• בית דנפי (משפחת אלטיף ומשפחת ששוני), מספרם 212 נפשות (137 בהר גריזים ו-75 בחולון)
• בית מרחיבי (משפחת מרחיב ומשפחת יהושע), מספרם 117 נפשות (23 בהר גריזים ו-94 בחולון)
  

הערות: המספרים מתייחסים לשנת 2003. השומרונים הבודדים שמתגוררים ביישובים אחרים מוצאם מחולון ועל כן נספרים כתושבי חולון. בית דנפי המונה כאמור 212 נפשות כולל גם שני שרידים אחרונים למשפחות נוספות ששייכות לבית אב זה: משפחת אמסלם ומשפחת שלבי. אחד מהם (ממשפחת שלבי) נפטר אחרי שנת 2003.
בית המטרי משבט בנימין נכחד משנות ה-60 של המאה ה-20 עם מותה של ופיקה בת בנימים אל-מטרי בחולון.
מספרם הקטן של השומרונים, בצירוף סירוב היסטורי לקבל מומרים מוביל למחלות גנטיות בקהילה. כדי להלחם בכך הוחלט כי לגברים שומרונים יותר להנשא ללא שומרוניות בתנאי כי הן תקבלנה את מנהגי השומרונים. הנישואים הראשונים מסוג זה נערכו ב-1924 בין שומרוני שהיגר משכם ליפו לבין יהודייה שעלתה מרוסיה. הנישואים בתוך הקהילה מבוקרים על ידי גנטיקאים מבית החולים תל השומר. למרות מספרם הקטן לא נשקפת לשומרונים סכנת הכחדה שכן מספרם הולך וגדל בקצב ניכר.

[עריכה] הדת השומרונית

הדת השומרונית מבוססת על התורה אך היא אינה זהה ליהדות. לשומרונים גרסה משלהם לתורה ולפולחנים דתיים נוספים.

[עריכה] עיקרי הדת השומרונית:

• קיום אל אחד, אלוהי ישראל.
• התורה הוכתבה למשה.
• הר גריזים הוא מקום הפולחן שנבחר בידי אלוהים.
• באחרית הימים תהב (נביא, אולי משה) יביא לתחיית המתים.
• קיים גן עדן.
• הכוהנים הם שומרי המסורת ופרשני כתבי הקודש - אין הבדל בין כוהנים למשכילים.
• אין הכרה ברבנות היהודית - משנה ותלמוד. כמו כן אין הכרה בנביאים ובכתובים למעט ספר יהושע ששונה מאוד מזה שבתנ"ך היהודית. תרגום עברי של ספר זה נעשה לראשונה בידי רפאל קירכהיים בספרו כרמי שומרון (פרנקפורט תריא)
• לשומרונים גרסה שונה במקצת של עשרת הדיברות; לדוגמה, הדיבר העשירי עוסק בקדושת הר גריזים.

ההלכה השומרונית שונה מההלכה הרבנית. השומרונים נצמדים לטקסט בתורה ונמנעים מתורה שבעל פה כמו שהצדוקים נמנעו. השומרונים כותבים בכתב ייחודי הקרוב לכתב העברי העתיק הנקרא גם כתב דעץ, מקריבים קורבנות (ראו זבח פסח) וחוגגים את ראש השנה בניסן ולא בתשרי.

ישנם הבדלים בין תורת השומרונים והתורה היהודית. חלקם עקרוניים, כגון הציון במפורש כי "המקום אותו אלוהים יבחר" לפולחן הוא הר גריזים. הבדלים אחרים מקורם בהבנה שונה של פשט התורה. התאריך של חג השבועות, שאינו מצוין במפורש בתורה אלא קשור לספירת חמישים יום "ממחרת השבת" שנוי במחלוקת בין יהודים לשומרונים. כמו כן, השומרונים קובעים את לוח השנה שלהם על פי ראיית הירח ולא על פי הלוח היהודי.

הבדל נוסף - השומרונים לא נוהגים לתקוע בשופר ביום הכיפורים.

[עריכה] חגים ומועדים

השומרונים מחוייבים לעלייה לרגל להר גריזים שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח ובחג המצות שבא מיד אחריו, בחג השבועות ובחג הסוכות.

[עריכה] חג הפסח

חג הפסח תופס מקום חשוב במיוחד בחיי הקהילה של השומרונים ושיאו הוא זבח פסח שבו הם מקריבים כ-40 כבשים. הזבח מתקיים בקריית לוזה ומשתתפים בו כל השומרונים והוא גם מושך מאות תיירים ומבקרים מדי שנה ומאובטח על ידי צה"ל. הכבשים נשחטים לקראת ערב פסח ונצלים בבורוֹת ואז נאכלים על ידי השומרונים בלבד. החלקים שלא נאכלו נשרפים עד הבוקר. חג הפסח הוא יום הזבח בלבד. שאר ימי החג נקראים חג המצות. במהלכם כל השומרונים נשארים בקריית לוזה ואוכלים רק את המאכלים שהם מייצרים. המצה השומרונית היא רכה ומזכירה את הפיתה העיראקית. בבוקר של היום האחרון של חג המצות (שביעי לפסח) כל השומרונים עולים על פסגת הר גריזים, הנמצאת בדרום מזרח ההר, סמוך לקריית לוזה, ועורכים תפילה.

[עריכה] חג השבועות

השומרונים מתחילים בספירת העומר ממחרת השבת שבחול המועד של פסח (חג המצות) ולכן חג השבועות נחוג תמיד ביום ראשון שבו מתקיימת עלייה לרגל לפסגת הר גריזים ובה משתתפים כל השומרונים. ארבעה ימים לפני החג מציינים את יום מעמד הר סיני ובמהלכו נערכת תפילה ארוכה בבתי כנסת שבה קוראים את כל התורה. יום זה לא מהווה יום שבתון ולכן בני הקהילה ממשיכים לעסוק בעיסוקי היום יום, אך מבקרים מדי פעם בבית כנסת ומשתתפים בתפילה שנמשכת מהלילה ועד הערב. ביום שלמחרת (יום חמישי) עוברים רוב השומרונים תושבי חולון ויישובים אחרים בארץ לבתיהם בקריית לוזה ומשתתפים בתפילות השבת שנקראת "שבת עשרת הדברים" המוקדשת כולה לאיזכור עשרת הדברים שנאמרו במעמד הר סיני. בלילה של יום ראשון (בשעה 2 לערך) מתחילה תפילה של חג השבועות עצמו. היא מתחילה בבית הכנסת ולקראת הבוקר המתפללים עולים ברגל לפסגת הר גריזים כשהם מתפללים ללא הפסקה. הנשים מופרדות מהגברים והן עולות להר בנפרד ולא משתתפות באופן פעיל בתפילות. בעלייה לרגל משתתפים כל בני הקהילה, ללא יוצאי דופן.

[עריכה] חג הסוכות

השומרונים חוגגים את חג הסוכות במשך שבעה ימים ככתוב בתורה. את הסוכות השומרונים, כיום, בונים בביתם. בעבר היו השומרונים בונים את הסוכה תחת כיפת השמים, אך בשל מעשי תועבה של שכניהם הערבים וחילול הסוכה בדרכים כאלו או אחרות, החליטו השומרונים כי עדיף לבנות בתוך הבית כך שתיהיה מוגנת מידם של הערבים.

הסוכה השומרונית מרהיבה ביופיה, היא עשויה מפרי הדר אשר מסודרים בצורה מסוימת ויוצרים יחד עם קישוטים מרהיבים ותאורה נוצצת סוכה מדהימה לכל הדעות.

בזמן החג, השומרונים נוהגים להתארח איש אצל רעהו ודלתם פתוחה לכל מאין דבעי.
ביום הראשון של סוכות נערכת תפילה על פסגת הר גריזים ובה משתתפים כל בני הקהילה.

[עריכה] יום כיפור

כל השומרונים צמים במהלך יום הכיפור, כולל ילדים קטנים ואף תינוקות. רק תינוקות שיונקים ממשיכים לינוק, ואילו התינוקות שנגמלו צמים. רק מקרה של פיקוח נפש דוחה את הצום. התפילות בבתי הכנסת נערכות מתחילת יום הכיפור ועד סיומו ללא הפסקה. ישנם שומרונים שלא הולכים לישון בבתיהם ומנמנמים בבתי הכנסת. הנשים משתתפות בתפילות (שלא כמו בשבתות) והן אינן מופרדות מהגברים.

[עריכה] בית כנסת ותשמישי קדושה

כיום קיימים שלושה בתי כנסת שומרוניים (להלן: בתי כנסת) פעילים: 2 בחולון ואחד בהר גריזים. בית הכנסת בשכונה השומרונית הישנה בשכם הפסיק את פעילותו עם עזיבת השומרונים ב-1988 ונותר סגור. כמו כן מצויים ברחבי הארץ שרידים של בתי כנסת שומרוניים עתיקים. [1] בראש כל בית כנסת נמצא ארון הקודש, בתוך מובלעת בקיר לכיוון החוץ, הפונה לכיוון פסגת הר גריזים. מעל בית כנסת או מעל שער הכניסה ישנה מנורה (מגן דוד אינו מופיע בבתי כנסת שומרוניים). סימן נוסף שמופיע מעל שער הכניסה וגם על הקירות הפנימיים הוא המשפט "שמע ישראל" המעוצב בצורת להבה והוא מעין הלוגו השומרוני ונמצא גם בתוך הבתים של השומרונים. כך השומרונים מקיימים את מצוות "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו,13). אין איורים בתוך בתי הכנסת ועל הקירות מרבים לתלות מסגרות עם פסוקים מהתורה. בבתי הכנסת בחולון כתוב מעל ארון הקודש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הרצפה מכוסה בשטיחים והמתפללים יושבים או עומדים על הרצפה כשהם משאירים את הנעליים בחוץ (רק הזקנים יושבים על כסאות). ספרי התפילה מונחים על שרפרפים. השומרונים נוהגים להשתחוות כשהם מצמידים את הידיים כסמל לעשרת הדברות. אין עזרת נשים והנשים לא משתתפות בתפילות, למעט ביום כיפור כשהן לא מופרדות מהגברים.

התפילות בבתי כנסת מתקיימות בשבתות ובמועדים. התפילות בשבת נערכות במתכונת קבועה מזה כ-800 שנים שכוללת: תפילה ביום ששי בערב שנמשכת כשעה ומסתיימת עם שקיעת השמש. ב-שעה שלוש בלילה לערך השומרונים קמים לתפילת הבוקר שמסתיימת עם זריחת השמש. מיד אחרי תפילה זו, בני הקהלה מתחילים לקרא את פרשת השבוע בבתיהם, עם קרובי משפחה (דודים, אחים). אחרי הצהרים ישנה תפילה בת כ-3 שעות ובסיכום יש תפילה בערב שמסתיימת עם צאת הכוכבים. התפילות מורכבות מפסוקים מהתורה ומפיוטים בארמית שומרונית שהולחנו במהלך המילניום הראשון. התפילות השומרוניות הן גם יצירה מוזיקלית לכל דבר.

[עריכה] פרטי לבוש

בכניסתם לבית הכנסת השומרונים מתכסים בטלית ששונה לגמרי מהטלית של היהודים. זהו בגד לבן היורד עד לכפות הרגליים ובעל שרוולים ארוכים. בכנף הטלית הימנית תפורים 22 כפתורים שמסמלים את מספר אותיות התורה ובכנף השמאלית תפורות 22 לולאות. מאחורי הטלית ישנו סמל המסמל את הציצית. יש גם בגד נוסף הנקרא דישדש שיכול להיות בצבעים שונים ואף עם שרוולים קצרים ואותו הם לובשים מתחת לטלית שאותה מורידים אחרי התפילה ונשארים עם הדישדש במהלך השבת. הכהן שהוא גם החזן אשר מוציא את מגילת התורה מארון הקודש במהלך התפילה מתעטף בטלית שדומה מאוד לטלית של היהודים. בכניסה לבית כנסת ובזמן התפילה, השומרונים מכסים ראשם (אין הם חייבים בכיסוי ראש בימי חול וגם לא בטלית/ציצית - "והבדלתם בין הקודש ובין החול") בכיסויי ראש מגוונים. לרוב זהו תרבוש תורכי אדום עם חוטים שחורים. בני משפחת הכהנים בהגיעם לגיל מסוים (מבוגר) מלפפים את התרבוש ברצועת בד לבנה בשבתות ובמועדים או ברצועת בד אדומה בימי חול. שומרונים מבוגרים ממשפחות אחרות נוהגים אף הם להניח רצועת בד על התרבוש, אך היא דקה יותר ובצבע צהוב. פרט לזקני הכהנים שיש להם את כיסוי הראש המיוחד, רשאי כל שומרוני לחבוש כיסוי ראש שמתאים לו. למרות זאת כל שומרונֵי שכם חובשים תרבוש ואילו אחיהם בחולון חובשים גם כיסויי ראש אחרים וזאת בשל העובדה שתושבי שכם מרבים לנסוע לירדן, שם הם רוכשים את התרבושים. אצל השומרונים בחולון נפוצות כומתות בצבע שחור או סגול אותן הם רוכשים בתל אביב. כמן כן נפוצות הכיפות הסרוגות הגדולות והכיפות הבוכריות (ראו תמונות). חלק מהשומרונים נוהגים להחזיק מקל הליכה במהלך תפילה בבית כנסת וכן להעביר מחרוזת בין אצבעותיהם.
לנשים השומרוניות אין לבוש מיוחד, הן רשאיות להתלבש על פי טעמן, אך בגבולות הצניעות ונמנעות מללבוש מכנסיים ביום השבת.

[עריכה] מזוזות

המזוזה השומרונית היא לרוב לוח שיש שעליו חרוט המשפט "שמע ישראל" או חרוטים פסוקים מהתורה בסגנון "ופסח ה' הפתח ולא יתן המשחית לבוא על בתיכם לנגף". את הלוח תולים מעל דלת הכניסה לבית. גם בתוך הבתים מרבים השומרונים לשים ברכות מהתורה על הקירות.

[עריכה] לקריאה נוספת

• רפאל קירכהיים, כרמי שומרון, פרנקפורט תרי"א
• יצחק בן צבי, ספר השומרונים, יד בן צבי, תש"ל.
• אפרים שטרן וחנן אשל, ספר השומרונים, יד בן צבי, תשס"ב.
• מנחם מור, משומרון לשכם, מרכז זלמן שזר, 2003.
• דנצ'ו ארנון, השומרונים, בישול מסורות מנהגים, ראש ירוק 1999.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר השומרונים באינטרנט
• חידושים בתולדות השומרונים לאור ממצאים מ"אוסף פירקוביץ"