אנמיה ממארת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אנמיה ממארת Pernicious Anemia ^[1] הינה מחלת חיסון עצמי שפוגעת בתאי הדופן בקיבה Parietal cells, או בפקטור הפנימי Intrinsic Factor, או בשניהם גם יחד.

זו הסיבה השכיחה ביותר לחוסר של ויטמין B₁₂, חוסר שגורם לאנמיה מגלובלסטית ולתופעות נוירולוגיות.

[עריכה] היסטוריה

בשנת 1849, תוארה לראשונה מחלה מסוכנת, שכונתה "אנמיה ממארת", משום שהלוקים בה נפטרו מסיבה שלא הייתה ידועה אז.
בשנת 1920 התגלה, שאנשים שאכלו הרבה מרק כבד הבריאו באטיות מן האנמיה. על סמך ממצא זה בוצע ב-1926 מחקר מבוקר של אכילת כבד כטיפול למחלה. החוקרים לא ידעו אומנם מהו החומר המצוי בכבד אשר גורם לריפוי, אבל החולים נרפאו כליל מהמחלה.
בשנת 1948 הצליחו החוקרים לזהות ולבודד את החומר שמונע אנמיה ממארת. חומר זה נקרא ויטמין B₁₂.

[עריכה] רקע פיזיולוגי

פקטור פנימי Intrinsic Factor הינו חומר מסוג גליקופרוטאין, שנוצר בתאי הדופן בקיבה Parietal cells. זהו חומר הכרחי לספיגה תקינה של ויטמין B₁₂. בתריסריון נקשר לויטמין B₁₂ ובאילאום הסופי - החלק האחרון שלהמעי הדק, הפקטור הפנימי מסייע לויטמין B₁₂ להיספג לתאי המעי הדק, שם הוא מסיים את תפקידו ונהרס.

[עריכה] תופעות קליניות

תופעות קליניות במצב של חוסר ויטמין B₁₂: אנמיה מגלובלסטית, תופעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, שכיחות גבוהה של מחלות לב וכלי דם, ולנשים בהריון - שכיחות גבוהה להיווצרות פגמים מולדים אצל הילוד, ובעיקר פגמים בתעלה העיצבית, ושיעור גבוה של הפלות טבעיות.

ערך מורחב – ויטמין B12

אנמיה ממארת הינה מחלת חיסון עצמי, ועל כן מופיעה בשכיחות גבוהה יחד עם מחלות חיסון עצמי אחרות.

[עריכה] תופעות פתולוגיות

ניוון של של רירית הקיבה.

שינויים אופיניים במערכת העיכול עקב אנמיה מגלובלסטית.

[עריכה] איבחון

בדיקות המטולוגיות אופייניות לאנמיה מגלובלסטית.
בדיקות ביוכימיות: רמה נמוכה של ויטמין B₁₂ בפלסמה, רמות גבוהות של הומוציסטאין ושל חומצה מתילמלונית בפלסמה.
מבחן שילינג - בדיקה שמטרתה לבדוק האם חוסר של ויטמין B₁₂ נגרם עקב בעיות בספיגה במערכת העיכול, ואם כן - האם הסיבה היא חוסר של פקטור פנימי (כפי שקורה באנמיה ממארת), או לא.

ערך מורחב – ויטמין B12

[עריכה] טיפול

זריקות חוזרות לשריר של ציאנוקובלמין או הידרוקסיקובלמין, עד להעלמות התופעות הקליניות.
לאחר מכן - מתן ציאנוקובלמין תת-לשוני. לחילופין - מינון גבוה מאוד של ויטמין B₁₂ בבליעה - יכול לגרום לספיגה של ויטמין B₁₂ במעי הדק, אף ללא פקטור פנימי. טיפול זה נדרש בדרך כלל לכל החיים.
הוספת חומצה פולית במקרים של מחסור חמור - יכולה להקל על האנמיה, ואף למנוע פגמים מולדים, אבל נדרשת זהירות רבה, כי חומצה פולית לא מקילה כלל על התופעות הנוירולוגיות והפסיכיאטריות, הנגרמות עקב חוסר ויטמין B₁₂.