יער גשם טרופי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יער גשם טרופי (Tropical Rainforest) ידוע גם בשם יער משווני לח. יערות הגשם הטרופיים הם ירוקי עד ובהם גדלים בעיקר עצים רחבי עלים ובגובה שונה, שצמרותיהם יוצרות כמה רבדים אופקיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
הם משתרעים ברצועה רחבה בשלושה גושים עיקריים משני צידי קו המשווה, שהם האזורים החמים והלחים של כדור הארץ. הגוש הגדול מכולם נמצא באגני האמאזונאס והאורינוקו שבאמריקה הדרומית, הגוש השני שוכן במערב אפריקה והגוש השלישי בדרום מזרח אסיה. שטחם הכולל של כל יערות הגשם הטרופיים הוא כעשרים מיליון קמ"ר (כשישית משטח כדה"א).
[עריכה] האקלים
חגורת הצומח שמשני צידי קו המשווה לא עברה תקופת קרח כמו אלו, שהשמידו חבלי יער רבים בצפון כדור הארץ וזאת אחת הסיבות שהרכב יער הגשם הטרופי מגוון מאוד מבחינת ריבוי המינים ליחידת שטח. סיבה נוספת היא התנאים האופטימליים של שפע גשמים וטמפרטורות גבוהות, שהביאו להתפתחות הצמחייה העשירה ביותר בעולם. כמות המשקעים השנתית היא למעלה מ-3,000 מ"מ וזאת מתפזרת על פני כל השנה. גשם יורד כל יום בשעות הצהריים והפוגות בגשמים בנות ימים אחדים מתרחשות לעיתים רחוקות בלבד. הטמפרטורה יציבה מאוד ונעה בין 20 ל-30 מעלות צלזיוס, כמוה גם לחות האוויר הגבוהה, המגיעה ל-90 אחוזים. למעשה, יערות העד הם היוצרים סביבם את האקלים המשווני הלח. המים אשר מתנדפים מצמחיית היער העצומה בהשפעתה של השמש הטרופית שבים אליה כגשמים והדבר חוזר ונשנה ללא הפסקה.
[עריכה] המבנה של יער הגשם
קיים מבנה ברור של מפלסים בגבהים השונים של יער הגשם הטרופי: מפלס העל ומתחתיו שני מפלסים עליונים של עצים ושני מפלסים נוספים הקרובים לפני הקרקע. מפלסים אלה הן גומחות אקולוגיות שונות זו מזו, המשתלבות בסביבתן ומהוות מקום חיות למגוון עשיר של בעלי חיים. בגלל התופעה המעניינת שבגבהים שונים של אותו עץ מתקיימים תנאי טמפרטורה, אור ולחות השונים זה מזה, ניתן למצוא עצים מאותו מין שהם בעלי מקצב פעילות שונה ותכונות מורפולוגיות שונות.
מפלס העל הקרוי מפלס א', הוא קבוצה של עצים ענקיים, שמיתמרים עד לגובה של 50-40 מטר ויש שיגיעו אף לגובה של 60 מטר ויותר. העצים האלה שיוצרים חופה בלתי רציפה המתנשאת מעל היער הם היחידים שיכולים לצמוח גם לרוחב. צמיחת הענפים הצדדיים מתחילה אצלם בגובה רב, סמוך לראש הגזע ולצמרת העץ. זוהי אחת התוצאות של התחרות הקשה על האור, המתקיימת בין מיני העצים המרובים. מפלס העל מורכב ממינים רבים. הוא גם זה החשוף למרבית קרינת השמש. אבל מאחר שנוף העצים אינו רציף, הוא מאפשר לרבע מכמות קרני השמש לחדור למפלס הנוף שמתחתיו, זה קרוי מפלס ב'.
מפלס ב' שגובהו הממוצע כ-25 מטר, הוא קבוצה של עצים מאורכים שעלוותם מרוכזת בקודקודם, כיוון שהם גדלים בצפיפות רבה ועליהם להיאבק על כל פיסת מקום וקרן אור. עם המינים המופיעים במפלס זה נמנים גם מיני עצים המשתייכים בהחלט למפלס א' ונאלצים להמתין לעיתים עשרות שנים עד שעצים אחרים מהמפלס שמעליהם ימותו ואז יוכלו הם לפרוץ אל על ולתפוס את מקומם.
מפלס ג' הוא מפלס צפוף מאוד של עצים שגובהם הממוצע כ-12 מטר. זהו מפלס רצוף ואטום מאד. המפלס הזה מקבל פחות מעשירית מקרינת השמש. בשני המפלסים הנמוכים ממנו גדלים עצים צעירים, עצים נמוכים, שיחים מטפסים וצמחים עשבוניים, שביכולתם לנבוט ולהתקיים בעוצמת הארה נמוכה ביותר.
מפלס ד' הוא מפלס של עצים נמוכים ושיחים שגובהם הממוצע כחמישה מטרים ובכללם גם עצי שרך, דקלים ועצים צעירים אחרים. עוצמת הקרינה המגיעה אליהם היא כחמישה אחוזים מסך קרינת האור הכללית.
מפלס ה' הוא המפלס הנמוך ביותר. זהו מפלס פני הקרקע המכוסה בצורה בלתי רציפה בצמחים עשבוניים, בשרכים ובנבטי עצים. כל אלה יכולים לעיתים לתפוס את מקומו של צמח שמת ולעלות מעט מעלה. המפלס התחתון מקבל כאחוז בלבד מסך קרני האור ובדרך כלל הוא עני בכסות צמחית משום שמעט צמחים מסוגלים לגדול ולהתקיים בתנאים שכאלה.
שכבת הקרקע ביער הגשם הטרופי נקראת לטוסול והיא רדודה יחסית ליערות מחטניים וליערות נשירים. עקב הלחות והחום השוררים באזור המשווני, יונקים העצים את המים ואת חומרי המזון המומסים בהם במהירות רבה. בתהליך פירוק כה מהיר אין סיכוי להצטברות כה רבה של רקבובית וכמות הגשם הגדולה, השוטפת את הקרקע הרדודה והעניה, מותירה מצע דל שעליו צריך העץ להתקיים. שכבת הקרקע הרדודה היא האחראית לכך שהבליה ביערות הגשם הטרופיים שנכרתים היא כה מהירה והרסנית, מכיוון שלאחר שהעצים נכרתים, נשטפת האדמה הדקה ומותירה רק מצע סלע שומם. שורשי העצים ביער הגשם הטרופי הם השומרים למעשה על שכבת הקרקע עליו הוא מתקיים. חרף דקותן של האדמה ופסולת העלים, הן שוקקות חיים והרבה מצורות החיים שניתן למצוא שם, לא ניתן למצוא בשום מקום אחר וחלקן ייחודיות ומותאמות לחיים בחוסר אור. אפשר למצוא שם תולעים ונחשים המתחפרים בקרקע, דו חיים במחילותיהם, עכבישים, המשחרים לטרפם בין העלים וגם חלזונות, אקריות, ציקדות ושאר מיני חיפושיות.
[עריכה] בעיות הקרקע
בגלל דקות הקרקע מתגלה בעיה טיפוסית לכל עץ ועץ, שנאלצים להצמיח גזעים לגובה של עשרות מטרים. עצים שכאלה זקוקים לבסיס איתן שהקרקע הרדודה אינה מסוגלת לעגן. בשכבת קרקע שכזו מערכת השורשים אינה עמוקה והעץ נאלץ לעבות את בסיס הגזע - הדק יחסית לגובהו - ולתמוך בו. על כן עצים רבים מצמיחים חוטרים המתפצלים בבסיס הגזע, בגובה של מטר או שניים מן הקרקע, לשורשי קביים שננעצים באדמה וחודרים לתוכה על מנת לתמוך בגזע המרכזי. כך נוצר לגזע בסיס משולש של קביים תומכים.
התופעה הזו רווחת בין מינים שונים של דקלים ממפלסים ג' ו-ד'. תופעה אחרת של תמיכות נוצרת בעזרת שורשי לוחות, שהם צימוח עילי של חלקי השורש האופקי העליון, הממלאים את הנפח המשולש שבין הגזע לשורשים ויוצרים עוגני גזע גדולים. שורשי הלוחות אופייניים לעצים הגבוהים ביער כמו אלה הצומחים במפלסים א' ו-ב'. סמוך לגזעים בעלי שורשי לוחות כמעט שלא מתבססים צמחים אחרים. יש ובבסיסי העצים נותרים פתחים קטנים המשמשים משכן לציפורים, זוחלים, פרוקי רגליים ויונקים כגון עטלפים ומכרסמים.
[עריכה] המטפסים
לא רק שורשים פורצים מתוך הגזע ביער הגשם הטרופי, אלא גם ניצנים שמתפתחים לפרחים (ביערות אחרים, הפרחים ואחרי כן הפירות, מתפתחים רק בקצות הענפים הצעירים). תופעה זו קרויה קאולילוריה.
כעבור זמן מה מתפתחים הפרחים לפירות ואז קרויה התופעה קאוליקרפיה. ניצני העצים ביער הגשם הטרופי הם קטנים וחסרים את המעטה העבה כמו בניצנים המתפתחים ביערות אחרים משום שאינם חשופים לפגעי מזג האוויר בעונה הקרה.
לא כל הצמחים ביער הגשם הטרופי משקיעים משאבים כה רבים, דוגמת העצים החפצים להגיע אל האור. שתיים מצורות חיים אלה המתקיימות ומצויות בשפע על העצים הם המטפסים (הליאנות) והאפיפיטים. כסות העצים ביער הגשם הטרופי עשוי לעלות על 400 אחוזים ואינה מאפשרת לאור לחדור מבעד לעלווה הצפופה ולכן רק מחצית האחוז מעוצמת האור (ללא עננות) מגיעה אל קרקעית היער. וכך, בניגוד למה שנהוג לחשוב, קרקעית היער האפלולית אינה צפופה ואף עבירה למסיירים בה (על גדות הנהרות ישנו מעטה סמיך של צומח עד שהיער נראה בגללם בלתי חדיר).
למעשה, גדלים עליה רק מינים מועטים של צמחי צל ונבטי עצים. שתי דרכים עומדות לפני הצמח כדי להגיע אל האור. האחת לפתח גזע שאורכו כארבעים מטר ויותר ולנסות להיות הגבוה בעצים מסביב והדרך השנייה היא להיצמד לצמח שכבר בנה גזע שכזה. ביער הגשם הטרופי על לחותו הגבוהה, עושים זאת האפיפיטים והמטפסים, אשר מגיעים כמעט לכל גזע, ענף או גבעול חשוף ונמצאים על כל עץ שיוכלו לטפס ולהשתרג עליו.
למעלה מתשעים אחוז ממיני המטפסים בעולם חיים ביער הגשם הטרופי. אורכם הממוצע אמנם מגיע לכ-75 מטרים, אך הם עשויים להגיע אף לאורך של כ-250 מטרים. המטפסים משתרגים בין קומות היער השונות ומקשרים ביניהן כמערכת כלי דם בגוף של בעל חיים, המחברת ומקשרת בין כל איבריו. הדרך שבה הצמחים האלה מצליחים להעביר מים ומינרלי מזון מהשורשים לנצרים, וחומרי מזון מהנצרים לשורשים, נחשבת לפלא פיזיולוגי. השרכים יוצרים מעין סלים תלויים ברחבי היער אשר לוכדים בתוכם עלים, פירות וזלזלים הנופלים מלמעלה ואלה נאספים לערמות ביניהם. במשך הזמן מתפרקים השיירים ונוצרת רקבובית המשמשת להזנת מיני צומח ושאר יצורים ומספקת להם מרחב מחיה נוסף.
[עריכה] אפיפיטים
מלבד מטפסים אפשר למצוא על העצים מינים רבים של אפיפיטים. אלה הם צמחים "התופסים טרמפ" על צמח אחר כדי לגדול עליו ומבלי להיות טפילים. האפיפיטים יוצרים תנאים ייחודיים למגוון רב של בעלי חיים, ולכן השפעתם ביער הגשם הטרופי גדולה למדי. הצמח הנושא אותם משמש מעין מצע לאפיפיט, אשר שורשיו כלל אינם נתונים בקרקע.
האפיפיטים קולטים את המים ומינרלי המזון המומסים בהם והחיוניים לגידולם מהאוויר הלח. יש הטוענים שנוכחותם מועילה לעץ, כי הם מקטינים את הלחות סביבם ובכך פוגעים בעקיפין בפטריות המזיקות. האפיפיט מעדיף להתיישב בהסתעפויות של ענפים, שם מצטברים מים וחומרים אורגניים הדרושים למחייתו. השגת האור מפצה על הריחוק מן הקרקע ועל הקושי היחסי בהשגת נוזלים. האפיפיטים קולטים מים במהירות ויש המסוגלים לאגור אותם. שורשיהם נועדו בעיקר לאחיזה בענף ולחלקם יש צורה של שושנת עלים גדולה, שבתוכה מצטברים מי גשמים, כך שהצמח קולט את המים מבסיס העלים.
ישנם אפיפיטים ממשפחת הברומיליים, שקיבולת המים של שושנת העלים שלהם מגיעה לחמישה ליטרים. שושנת עלים לוכדת פסולת צמחית ויוצרת ערימת דשן לחה במרכז הצמח. במים האלה מתקיימים דו חיים וחרקים, החיים רק בגומחה זו של בריכת הגשם הזעירה. בתוך הבריכה יכולות קרפדות עצים להשלים את כל מחזור חייהן הרחק מעל האדמה כשכל מזונן הוא יתושים הדוגרים גם הם במאגר המים התלוי.
הפרשותיהם של יצורים אלה ושיירי מזונם הם מינרלים חיוניים לאפיפיטים ואלה נקלטים על ידם בתיווכם של המים. לסחלבים שמלבלבים בחופת היער בשל שפע האור יש לשורשים שני תפקידים: האחד, להיאחז בחוזקה למצע ולהיצמד אליו והשני הוא לינוק את הלחות מן האוויר באמצעות חללים המצויים בקצות שורשים תלויים וארוכים. כהגנה מפני התייבשות, משמרים הסחלבים את הנוזלים בפקעות כדוריות.
[עריכה] פיקוסים
צורת חיים הדומה לזו של האפיפיטים הם הפיקוסים החונקים. אלה הם צמחים המתחילים כאפיפיטים אך במהלך התבססותם על העץ הנושא אותם, שולחים הם שורשים המגיעים וחודרים לקרקע ואחר מתחילים להשתרג על צמח המצע שלהם עד שמוחצים אותו ואז הופכים הם לעצים עצמאיים. רוב המינים מתוך מאות מיני פיקוסים, מתחילים את מחזור חייהם כאפיפיטים והופכים כעבור זמן לפיקוסים חונקים.
[עריכה] חופת יער הגשם
חלקו העליון הירוק של היער הוא האזור המרתק והמופלא ביותר של יער הגשם הטרופי. הגינה העצומה ושטופת השמש המהווה את חופת היער היא עולם שלם בפני עצמו, וחיים כאן יצורים שאינם יורדים לעולם אל פני הקרקע. כל עולמם הוא במרומים, במקום שבו צמרות העצים משתרגות אלה באלה, יוצרות שבילים וסוכות ירוקות ומציעות שפע נדיב של קליפת עץ, עלים, פרחים ופירות לתושבי היער. עריסות הענפים הן מעין דרכים ראשיות המוכרות ליצורי היער כמו שרחובות העיר נהירים לאדם.
על כן חופת היער היא אחד האזורים המיושבים והמגוונים ביותר של יער הגשם הטרופי. מספר הציפורים השוכנות שם הוא אדיר ואלה עפות מפרח לפרח כדי לטעום את הצוף, מנקרות בפירות היער ובזחלים הניזונים מהם או שמלוות את להקות הקופים כדי ללקט בלהיטות את החרקים שהוטרדו ממקומם בגלל קולות הנפץ הרעשניים של הקופים, העוברים בינות לענפים. שם אפשר למצוא יונקים קטנים הרודפים אחר לטאות או נחים על ענפים גבוהים כדי להנות מזיו החמה. החיות בחופת היער בזבזניות עד מאד, נוגסות נגיסה אחת ומשליכות את הפרי ולמטה נאבקים חזירי נהרות סביב השיירים.
[עריכה] עונות השנה
ביער הגשם הטרופי יש אמנם עונות שנה, אך אלה אינן מובחנות זו מזו כמו עונות השנה באזורים הממוזגים ולכן הצמחיה הגדלה בו אינה תלויה בשינויים אלה כמו ביערות אחרים. מידות החום וקרינת האור הבאות מן השמש הן יציבות במשך השנה כולה בסמוך לקו המשווה והעונות כפי שהינן, אינן אלא שינוי בכמות המשקעים וההשפעה היחידה שיש לכך היא האטה בקצב הפריחה והבשלת הפירות בחודשים היבשים יותר. בעצים בני אותו מין ואפילו בענפיו של אותו העץ, ייתכנו דרגות שונות של התפתחות בעלים, בענפים ובפרחים. ביער הנמצא באזור בעל עונתיות ותנאי אקלים משתנים, מתקיימת מחזוריות אחת ליער כולו. ביער הגשם הטרופי, הצמחים והעצים בוחרים למעשה באיזה שלב יימצאו, אם בשלכת, בפריחה או בחניטת הפרי, כך שבכל תקופה מזמני השנה ניתן למצוא ביער את כל השלבים מתקיימים זה לצד זה.
[עריכה] החי והצומח
לעומת יערות אחרים בו שולטים העופות והחרקים במספרם, הרי ביער הגשם הטרופי הם נאלצים לחלוק את משכנם עם מספר רב של יונקים, זוחלים, דו חיים ופרוקי רגליים שונים. חברת השיא של יער גשם טרופי רוחשת שפע של צורות חיים: כמחצית ויותר מכלל מיני היצורים המוכרים למדע מצויים ביער זה. בניגוד ליערות אחרים בהם יש מיני עצים שליטים, ביער הגשם הטרופי אין שליטה של מין אחד או כמה מינים אלא הוא ערב רב של צמחים וכמעט כל משפחה המיוצגת במקומות אחרים על ידי צמחים עשבוניים או שיחים, מיוצגת בו על ידי עצים. המבנה הייחודי של כסות הירק הסמיכה והנפח שהיא תופסת בשכבת האוויר של היער, מספקים הגנה טובה למערכות החיים שבתוך היער ובחלל היער כמעט שאין תנודות במשתני מזג האוויר עד כי קיים הבדל ממשי בין תנאי האקלים שמחוץ ליער לבין תנאי האקלים שבתוכו.
צמחיית יער הגשם הטרופי ירוקת עד בגלל התנאים הסביבתיים הקיימים באזור המשווני. היער זוכה לשפע של אור וחום מן השמש ואלה, לצד כמויות הגשם הגדולות, מאפשרים תהליכי חיים הנמשכים ברציפות לאורך כל השנה, כמו בתוך חממת ענק. כמו כן תהליך התחדשותם של העלים הוא תהליך קבוע. הצמחיה, שכל שאר היצורים החיים תלויים בה לקיומם, נעשית כל כך פרועה כדי כך שהיא יוצרת מאות מקומות חיות זעירים כגדולים, המספקים את התנאים הנחוצים להתפתחותם של מאות אלפי יצורים שונים, ואכן סגולתם של יערות הגשם הטרופיים שהם עשירים מאוד ביצורים וצורת היער נותרת יציבה באופן תמידי. כמו ביערות אחרים גם ביער הגשם הטרופי העץ משמש יחידה חיונית מאוד עבור היצורים החיים בתוכו וסביבו. ביער רגיל הוא שווה ערך לבית דירות גדול אצל האדם. באזור הטרופי, כל אחד ואחד מעצי הענק ביער הגשם יכול להחשב כמטרופולין.
[עריכה] מיני בעלי חיים האופייניים ליערות הגשם
|
|
|
|
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יער גשם טרופי |
| ערך מומלץ |
