מיכאיל גורבצ'וב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שליט ברית המועצות
|
|||||||||||||||||
מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב (רוסית: Михаил Сергеевич Горбачёв, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה), נולד ב־2 במרץ 1931), מדינאי סובייטי, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. הוא הנהיג את הרפורמות הכלכליות והפוליטיות שהביאו לפירוקה.
גורבצ'וב נולד בחבל סטברופול למשפחה פעילה מאוד במפלגה הקומוניסטית. במלחמת העולם השנייה הוא למד ועבד כעוזר לנהג קומביין ועל כך זכה לעיטור "סרט אדום". ב־1950 התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. תוך כדי לימודיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בתום לימודיו התמנה למזכיר ראשון של הקומסומול (ארגון הנוער הקומוניסטי) במחוז סטברופול (1955-1958) ובשנים 1970-1978 כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית שם. במהלך כהונתו זו קשר קשרים אישיים עם יורי אנדרופוב, ראש הקג"ב דאז.
ב־1978 קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני החקלאות בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה. ב־1980 התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובפוליטביורו. ב־11 במרץ 1985, לאחר מותו של המזכ"ל צ'רניינקו, התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות.
בוועידה ה־27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר 1986, הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: הגלסנוסט ("פתיחות") והפרסטרויקה ("בנייה מחדש"). ב־1988 הכריז על ביטול דוקטרינת ברז'נייב שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות מזרח אירופה לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בבדיחות "דוקטרינת סינטרה" (על שם שירו של פרנק סינטרה "My Way"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. למעט ברומניה, עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. בכך למעשה הסתיימה המלחמה הקרה.
באוקטובר 1988 נבחר גורבצ'וב לנשיא ברית המועצות - תפקיד שהיה עד אז סמלי, אבל החל מ־1990 הפך לביצועי.
גורבצ'וב זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1990.
אחרי פירוק הגוש המזרחי הגיע גם תורה של ברית המועצות עצמה להתפרק. גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. ההסכם היה אמור להיחתם ב־20 באוגוסט 1991 אולם ב־19 באוגוסט התחולל ניסיון הפיכה של שמרנים בהנהגת סגן הנשיא גנאדי ינאייב, ראש הקג"ב ולדימיר קריוצ'קוב, שר ההגנה דימיטרי יאזוב, וראש הממשלה ולנטין פבלוב, שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר בית בבית הקיט שלו בחצי האי קרים, והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש.
אולם הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה ולנינגרד. הקושרים שלחו את כוחות הבטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם סירבו להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית, כשהוא מטפס על אחד מהטנקים שנשלחו לדכא את המרד. ב־21 באוגוסט, ההפיכה התמוטטה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה.
אולם, מעמדו כבר לא שב למה שהיה. הוא ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב־24 באוגוסט התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אולם עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה, בוריס ילצין.
למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי מסגרת מרכזית, הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "חבר המדינות". ברית המועצות חדלה להתקיים ב־25 בדצמבר 1991, וגורבצ'וב נותר ללא כל תפקיד שלטוני.
במבט לאחור קשה להחליט האם תקופת שלטונו של גורבצ'וב הייתה הצלחה או כישלון. במערב הוא זוכה להערכה רבה, כאיש שסיים את המלחמה הקרה והציל את העולם מסכנה ממשית של שואה גרעינית, אולם במדינות ברית המועצות לשעבר הוא אינו נחשב לדמות אהודה כלל. המקטרגים עליו (גם מחוץ לברית המועצות) טוענים כי למרות שהיה לו את האומץ להוביל את מהלכי הפרסטרויקה והגלסנוסט הרי שמדובר בתהליכים שהיו מתרחשים ממילא בדרך זו או אחרת עקב חוסר יכולתה של השיטה הסובייטית להמשיך ולהתקיים, ושאילו היה גורבצ'וב מנהיג דגול באמת, היה האופן שבו היו מתרחשת הרפורמות מבוקר ואחראי הרבה יותר. אותם מקטרגים טוענים כי גורבצ'וב יצר יותר בעיות משפתר, בכך שביטל את השיטה הסובייטית מבלי שהצליח להעמיד לה כל אלטרנטיבה ראויה ובכך הפקיר את גורלה של רוסיה בידיהם של נוכלים ונבלים. המסנגרים על גורבצ'וב טוענים לעומת זאת שאלמלא היה לו האומץ לצאת בגלוי נגד השיטה הסובייטית, ולהנהיג בעצמו - כמנהיג ברית המועצות - את תהליך השינוי, היה זה מלווה בוודאי בהתקוממויות אלימות ומצבה של רוסיה היה קשה הרבה יותר.
| הקודם: קונסטנטין צ'רניינקו |
שליטי ברית המועצות | הבא: - ברית המועצות התפרקה והוחלפה על ידי ארגון מדינות חבר העמים |
|
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקווה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית |
|
ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב |
