עלובי החיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בספר עלובי החיים; לערך העוסק במחזמר עלובי החיים, ראו עלובי החיים (מחזמר).

עלובי החיים הוא ספר דרמה אשר מתרחש בצרפת לאורך תקופה של עשרות שנים. הספר, העוסק בטבע האדם והחיים, עוקב אחרי דמותו של ז'אן ולז'אן ואחרי ההתפתחויות בצרפת, תוך ביקורת חברתית נוקבת על תופעת העוני ויחסה של החברה הצרפתית לעניים ולמסכנים. את הספר כתב בשנת 1862 הסופר הצרפתי ויקטור הוגו. רבים מכירים את הסיפור בזכות המחזמר המצליח שנעשה על-פיו. כמו כן זהו הספר שעובד במספר פעמים הרב ביותר לקולנוע. הספר ניחן בצבעים עזים וניתוח מעמיק של דמויות, גם המשניות שבהן. תיאור הסתערות הקירסרים בקרב ווטרלו הוא מן היפים בספרות.

תוכן עניינים 1 עלילת הספר 1.1 חלק ראשון 1.2 חלק שני 1.3 הדמויות העיקריות בספר 2 המסרים בספר 2.1 ביקורת על מערכת הצדק והענישה בצרפת 2.2 חזרה בתשובה 2.3 אידאליזם 3 תרגומים לעברית 4 ראו גם

[עריכה] עלילת הספר

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

[עריכה] חלק ראשון

עלילת הספר עוקבת אחרי ז'אן ולז'אן, בן למשפחה עניה שתומך באחותו ובשבעת ילדיה לאחר מות בעלה. לאחר שהמשפחה מגיעה לחוסר כל הוא מתפתה לגנוב כיכר לחם אחת מחנותו של אופה, ונתפס. כעונש על מעשה זה הוא נשלח לרצות שבע שנים בכלא. עקב נסיונותיו התכופים לברוח משך שהייתו בכלא הולכת ומתארכת עד לסך של 19 שנים. בכלא ז'אן מטפח מרירות רבה כלפי האנושות כולה. לאחר שחרורו הוא נודד עם תעודת מסע צהובה, המעידה עליו כי הוא אסיר לשעבר, וגורמת לנידויו על-ידי אנשי הכפרים אשר מפחד ומטעם דעותיהם הקדומות מסרבים להניח לו אף לאכול או לישון בפונדק בעד תשלום.

בעודו נוטה לישון על ספסל אבן באמצע הכפר, מפנה אותו אישה זקנה לביתו של הגמון האזור. ההגמון הוא איש קדוש אשר מקבל אליו את הנווד בלא לשאול שאלות ומארחו. ולז'אן מקבל את הכנסת האורחים הזו אך כיוון שהוא מלא שנאה הוא גונב מן ההגמון הזקן כמה כלי כסף ונמלט באישון לילה. ביום המחרת ולז'אן נתפס ומובל בחזרה אל הבישוף כדי לאמת את דבר הגניבה, ולשלוח את ולז'אן בחזרה לכלא לשארית ימיו. הבישוף לא ממלא אחר צפייה זו, הוא טוען בפני השוטרים ובפני ולז'אן המופתע כי הוא העניק לולז'אן את הצלחות היקרות ומעניק לו בנוסף את פמוטי הכסף אשר הלה 'שכח' כאשר יצא בפעם שעברה. הוא 'מזכיר' לולז'אן בלחישה שלא ישכח כי הוא הבטיח לנצל את הכסף כדי לחזור למוטב ולעשות טוב.

אירועים אלו מעצבים מחדש את אישיותו של ולז'אן. הוא מגלה את הקדושה בדמותו של ההגמון, והוא נחוש בדעתו למלא אחר מצוותו של הלה. הספר עוקב אחרי ולז'אן כאשר הוא, בשם בדוי, מקים מפעל תכשיטים ואף הופך להיות ראש עיר כשהוא תורם לפיתוחו של כל האזור. במסגרת תפקידו כראש עיר הוא פוגש בפנטין, זונת רחוב שנקלעה למצוקה. הוא מנסה לעזור לה, אך למרבה הצער, פנטין נפטרת ממחלה.

את התקומה המחודשת הזו עוצר שוטר קפדן בשם ז'אבר, הפועל רק לפי החוקים ללא התחשבות ברווחת הכלל או באנשים הנפגעים כתוצאה מפעולותיו, שהיה בעברו סוהר בכלא שבו נאסר ולז'אן. ז'אבר חושד בראש העיר ובטוח שהוא האסיר הנמלט ז'אן ולז'אן שהפר את תנאי שחרורו. ז'אבר שחושד בראש העיר מדווח לממונים עליו כי הוא חושד בו, לאחר שהוא מקבל מכתב תשובה כי ז'אן ולז'אן נתפס מתמלא ז'אבר רגשות אשם משום שהוא חשד באדם מכובד, כתוצאה מכך הוא מספר לז'אן ולז'אן את הסיפור ומתפטר. ראש העיר, ולז'אן, אינו יכול להניח לאדם אחר לשאת את אשמתו הוא, שכן האדם שנתפס אינו ז'אן ולז'אן האמיתי, כמובן, ומסגיר עצמו למשטרה ולחיים בכלא. תוך כדי עבודת הפרך צצה לולז'אן הזדמנות לברוח, והוא עושה זאת. ז'אן ולז'אן היודע על קיומה של קוזט - קוזט הושארה אצל משפחה אומנת על ידי אמה (פנטין) אשר קיוותה להרוויח מעט כסף כדי שתוכל לתמוך בה קודם שתיקח אותה בחזרה. משפחה זו (משפחת נוכלים בשם תנרדייה) התעללה בילדה וסחטה כספים מאמה על מנת לקיים את בנותיה שלה. אמה (פנטין) פוטרה מעבודתה במפעלו של ולז'אן, ובשל הצורך העז לכסף, לשלוח לבתה, התדרדרה לזנות ומתה לבסוף מדלקת ראות. על ערש מותה של פנטין, מבטיח לה ולז'אן לגאול את קוזט מידיהם של משפחת תנרדייה ולהחזירה אליה. מאחר שפנטין מתה וז'אבר רודף אחריו, מחליט ולז'אן לברוח לפריז ולגדל שם את קוזט כאילו היא הייתה בתו.

[עריכה] חלק שני

בחלקו השני של הספר מתמסר ולז'אן לטיפול בקוזט אשר מתבגרת והופכת לנערה בזמן המהפכה של שנת 1830 ו-1832. אהבתה של זו מגלה אצל ולז'אן רגש שהוא לא הכיר קודם לכן - אהבה. קוזט מתאהבת בצעיר פריזאי (מריוס) אך ולז'אן, מפחד הזר, וקנאה מנסה למנוע מהשניים להיפגש.

במקביל, ביתו של תנרדייה, אפונין מתאהבת גם היא במריוס ומצילה את חייו, אך לא מצליחה לרכוש את אהבתו ולבסוף נהרגת כאשר היא באה לפגוש את מריוס על המתרס. בעקבות החלטתו של ולז'אן להימלט עם קוזט לאנגליה, מחליט מריוס שבור-הלב להענות להפצרותיו של מנהיג הסטודנטים המהפכניים אנז'ולרא ולהצטרף למהפכה. ז'אבר, שקודם לתפקיד מפקח ורדף אחרי ולז'אן עד לפאריס במטרה לעצרו ולהחזירו לכלא, מצטרף למהפכנים כסוכן כפול על מנת להטעותם ולסייע לכוחות השלטון לדכא את המרד באיבו. לצערו, ז'אבר נחשף בידי פרחח רחוב בשם גברוש (בנם של תנרדייה) ונהפך לשבוי בידי המהפכנים.

[בפסקה זו נוצרים מספר רגעי שיא ומותרים כמה מן הקונפליקטים העיקרים בעלילה].

בפרוץ המלחמה, כשהוא מכיר בכך שקוזט אכן אוהבת את הצעיר, משתתף ולז'אן בקרב רק כדי לעזור לפצועים, ובחשאי להשגיח על הצעיר. במהלך ההתקפה הראשונה ולז'אן מגלה גבורה יוצאת דופן ובתור פרס מקבל את הזכות לעשות את מה שהוא רוצה בז'אבר השבוי. ולז'אן לוקח את ז'אבר לסמטה אפלה ולמרבה הפתעתו של השוטר, הוא מחליט לשחררו ללא תנאי.

כאשר נפרצים המחסומים מציל ולז'אן את מריוס וממלט אותו דרך מערכות הביוב בחזרה לביתו. במערכת הביבים נשדדים ולז'אן ומריוס על ידי תנרדייה, שחושב את מריוס לגופה. בהמשך, ליד הנהר, מתעמת ז'אן ולז'אן בפעם האחרונה עם ז'אבר, שם למרבה הפתעו של ולז'אן, מחליט ז'אבר - אחרי חיבוטי נפש כבדים - במקום לעצור את האיש שאחריו רדף כל חייו, לסייע לולז'אן להביא את מריוס למקום בטחה שם יקבל טיפול רפואי. אחרי שולז'אן חוזר כדי להסגיר את עצמו הוא מגלה שז'אבר נעלם. מאוחר יותר מתגלה כי ז'אבר התאבד בקפיצה מגשר אל תוך נהר הסיין.

לאחר נישואי קוזט מגלה ולז'אן כי הוא אסיר נמלט לבעלה הטרי. הלה בטוח כי ולז'אן הינו פושע וכי כספו של ז'אן ולז'אן אינו כשר, לפיכך מנתק בעלה (מריוס) את קשריו של ולז'אן עם קוזט ודן בכך את ולז'אן למוות מצער הפרידה. בסוף הסיפור מגיע אל הבעל מידע אודות 'פשעיו האמיתיים' של ולז'אן, והוא מכיר בכך שולז'אן הוא האיש שהציל אותו ממוות וכן כי הוא לא רצח איש, והוא וקוזט מגיעים לחזות ברגע מותו של ולז'אן.

[עריכה] הדמויות העיקריות בספר

מסודרות לפי סדר הופעתן בעלילה.

• ז'אן ולז'אן: גיבור הספר.
• ז'אבר: איש מערכת החוק. שוטר קפדן וחסר רגש שהחל כסוהרו של ולז'אן ורדף אותו עד ליומו האחרון.
• ההגמון ביינווני (מירייל): ההגמון הצדיק של דיניה, שגאל את ולז'אן וגרם לו לחזור בתשובה.
• פנטין: אם חד-הורית שהפקידה את ילדתה בידי זרים. אחרי פיטוריה הידרדרה לזנות ולבסוף מתה ממחלה קשה.
• משפחת תנרדייה: משפחה של נוכלים שבידם הפקידה פנטין את בתה. האב הוא מנהל פונדק רמאי שעסק בבזיזת גופות בזמן מלחמות נפוליאן. אשתו היא בורה כפרית, מרשעת ואכזרית המתעללת בקוזט. למשפחת תנרדייה 5 ילדים: אפונין, אזלמה וגברוש; כמו גם שני בנים נוספים הנמסרים לאימוץ, המופיעים בגרסה המלאה של הספר.
• קוזט: בתה של פנטין. סובלת מהתעללות בידי משפחת תנרדייה עד אשר היא מחולצת על ידי ולז'אן שהופך לאביה.
• מריוס פונמרסי: נער פריזאי, בן לבורגני אמיד וגיבור מלחמה (שניצל על ידי סמל תנרדייה), שבחר לחיות כסטודנט חסר אמצעים ולבסוף כמהפכן. מאוהב בקוזט.
• אנז'ולרא: מנהיג מהפכת הסטודנטים של 1830 ו 1832.
• אפונין: בתו של תנרדייה, מאוהבת במריוס.
• גברוש: בנם הננטש של בני הזוג תנרדייה, פעיל במהפכה.

[עריכה] המסרים בספר

הספר נכתב במאה ה-19, כ 40 שנה אחרי המהפכה הצרפתית וכעשור בערך אחרי מהפכת 1830, כאשר צרפת התנדנדה בין רפובליקה ומונרכיה ומצב העוני היה קשה ונורא.

[עריכה] ביקורת על מערכת הצדק והענישה בצרפת

הספר מכיל ביקורת קשה ונוקבת על מערכת הצדק והענישה הצרפתית, שמתוארת כנוקדנית וחסרת-לב, הנטפלת אל העניים וחסרי הישע ולא אל הפושעים האמיתיים. זה מודגם בספר בכמה נקודות:

• תיאור הגיליוטינה בפרק הראשון, כמיטונומיה למערכת הצדק הצרפתית.
• נסיבות מאסרו של ז'אן ולז'אן, שנענש באכזריות וללא כל פרופורציה על כך שגנב לחם כדי להציל את אחותו מרעב.
• תיאור "הנייר הצהוב" שמקבלים אסירים משוחררים ובפועל משמש כאות קין המונע מהם להשתקם.
• המפקח ז'אבר, שוטר קפדן, וחסר רגש, אך הגון. ז'אבר הוא חסר לב וכל חייו מוקדשים רק לשירות החוק והסדר. ז'אבר הוא נאמן של הממסד, המכבד את הבורגני הממוסד ובז לאביון החי בשוליים ולפורעי החוק.
• נסיבות מעצרה של פנטין, אחרי שהתנפלה על בורגני עשיר שתקף אותה. המשטרה נוטה לצדד דווקא בעשיר, מכיוון שהוא היה אזרח ידוע ומכובד ואילו היא זונת רחוב.
• משפטו של איש הנחשב בטעות לז'אן ולז'אן וחוסר נכונות השופטים להקשיב לטענותיו של האיש (שניצל רק תודות להתערבותו של ולז'אן).
• מעצרם של משפחת תנרדייה בידי ז'אבר. אומנם ז'אבר מגיב בהגינות ויעילות ומצליח לעצור את משפחת הפשע, אך מהר מאוד הם מצליחים להשתחרר מבית הכלא ולהמשיך במזימותיהם.

[עריכה] חזרה בתשובה

• ז'אן ולז'אן חוזר בתשובה מפורע חוק ששונא את העולם לאיש רב-חסד המרחם על כולם ומנסה לעזור לכולם ככל שידו מגעת.
• ז'אבר נותן חנינה לולז'אן, מאפשר לו להביא את מריוס לטיפול רפואי ואז נותן לולז'אן ללכת חופשי ומתאבד.

[עריכה] אידאליזם

בספר מופיע תיאור הירואי של מהפכני 1830 והסטודנטים בפריז. בייחוד אנז'ולרא המסור כולו למטרה ומריוס הנגרר אחריו.

[עריכה] תרגומים לעברית

• עלובי-החיים : דרמה במערכה אחת / תרגום - פסח קפלן. ‬(הבימה), תרע"ג
• עלובי החיים : תרגם יעקב שטיינברג, אמנות [תרפ"ט-תר"ץ], אמנות (תשי"ד)
• עלובי החיים / מספר על ידי ע' בן-אברהם ; ציורים - שלי איידליץ, קלסיקונים מצירים לילדים, [תש"י-]
• עלובי החיים / עברית - זאב הרטבי‬ המתמיד, תשט"ו. תבל, [תשט"ז]. י’ שמעוני, תשכ"ב
• עלובי החיים / עברית: אביטל ענבר. הוצאת כתר, (1978)
• עלובי החיים / מאת ויקטור הוגו ; תרגום, עיבוד ובמוי - מיכאל אוהד, איורים - רון יצחקי. ישרא-תו, 1987

[עריכה] ראו גם

• עלובי החיים (מחזמר)