עמוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באדריכלות ובהנדסה אזרחית, עמוד הוא רכיב אנכי התומך במשקל הפועל מעליו כלפי מטה. עמודים תומכים בדרך כלל קורות אופקיות, קשתות או שעומדים בפני עצמם ונושאים מעליהם פסל או מונומנט כלשהו. עמודים יכולים להיות עשויים מחומרי בנייה שונים - בעבר נבנו מאבן, לבנים או עץ וכיום הם נבנים בעיקר מבטון מזוין או מפלדה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות מבניים
כרכיב הנדסי, עמוד נושא את משקלו העצמי ואת העומס הנמצא מעליו. עומסים אלו מפעילים מאמץ לחיצה צירי לאורך העמוד. אותם עומסים עוברים דרך העמוד אל היסודות עליהם עומד העמוד או אל עמודי המשך הנמצאים בקומה מתחתיו. ככל שפועל על העמוד עומס גדול יותר, כך על העמוד להיות עבה יותר כדי לשאת את העומסים.
[עריכה] מאמץ קריסה בעמוד
- ערך מורחב – מאמץ קריסה
מלבד עובי העמוד הדרוש על מנת לשאת את העומסים, עמודים תמיד נתונים למאמץ קריסה. קריסה היא מצב שבו העומס הפועל על עמוד עובר נקודה קריטית והעמוד במקרה כזה מתקפל הצידה ומקבל "בטן". קריסת עמוד תלויה מאוד בתמירותו, כלומר היחס בין גובה העמוד הנתון לקריסה ולבין גודל וצורת החתך של העמוד (ומומנט האינרציה המינימלי שלו). עמוד יקרוס תמיד לכיוון שבו הוא החלש ביותר. בדומה לאופן שבו סרגל מתכת שנלחץ מתקפל באחד משני הכיוונים בהם קל לכופף אותו, כך גם מתאפיינת קריסת עמודים.
הצורה האופטימלית לחתך אופקי של עמוד על מנת שיעמוד בקלות במאמצי קריסה היא עיגול או טבעת חלולה (כמו צינור), אם החומר מאפשר זאת. היתרון של פרופיל עגול הוא העובדה שמומנט האינרציה (יכולת התנגדות של החתך לכפיפה) זהה לכל הכיוונים באותה מידה בדיוק ואין לו כיוון כלשהו המהווה נקודת תורפה. פרופיל בצורת טבעת חלולה עדיף על פרופיל בצורת עיגול מלא משום שמומנט האינרציה שלו גדול באופן יחסי לכמות החומר לעומת היחס בזה העגול.
[עריכה] עמודי בטון
כאשר מייצרים עמודים מבטון מזוין, כפי שנבנים רוב המבנים כיום, מניחים רשת זיון מפלדה קרוב להיקף העמוד, בין אם מדובר בעמוד עגול או עמוד מלבני. בצורה זו, מונעת הפלדה ההיקפית את הימתחות צד אחד של העמוד בשל מאמצי קריסה. כמו כן תורמת הפלדה ליציבות העמוד במקרה של רעידת אדמה. תפקידו של הבטון, המהווה את רובו המוחלט של משקל העמוד, הוא להעביר למטה את עומס הלחיצה הצירי עד יסודות הבניין אשר מפזרים את העומס על פני האדמה.
מכיוון ששטח חתך העמוד הפעיל הוא בעיקר זה הקרוב להיקף העמוד, כלומר המאמצים במרכז העמוד קטנים מאלו שבדפנות, ניתן לצמצם את כמות הבטון במרכז העמוד על-ידי אוויר. יצירת עמוד חלול לעומת זאת היא בעייתית מבחינת תהליך הבנייה ועלולה להיות אף יקרה יותר מאשר מילוי כל העמוד בבטון מכיוון שמחיר הבטון "המיותר" זול יותר לעומת עלות העבודה הכרוכה ביצירת חללי אוויר פנימיים. מסיבה זו בין השאר, נהוג להעביר במרכז עמודי הבטון מערכות בניין שונות (בעיקר ביוב) אשר תופסות נפח משמעותי. מעבר צנרת ביוב, לדוגמה, בתוך עמוד בטון, מתבצע על-ידי הנחת צינור פלסטיק עבה בתוך חלל הטפסות של הבטון, טרם היציקה. באופן זה נשאר חלל אוויר בתוך העמוד שאינו פוגע ביציבות, חוסך בטון במידה מסוימת ומספק מקום נוח להעברת מערכות בניין הכרחיות.
[עריכה] תולדות השימוש האדריכלי בעמודים
[עריכה] העת העתיקה
השימוש הראשון בעמודים על מנת לתמוך תקרה נעשה במצרים העתיקה באמצע האלף השלישי לפנה"ס. המצרים הקדמונים השתמשו בעמודי אבן על מנת לתמוך את התקרות במקדשיהם. העמודים נעשו בדרך כלל מגוש אבן אחיד שנחצב בצורת העמוד. העמודים היו רחבים מאוד ומילאו חללים באופן כזה שהמרווח בין העמודים היה לעיתים קטן מרוחב העמודים עצמם.
עמודים היו נפוצים בכל אזור מזרח הים התיכון ונעשה בהם שימוש במקדשים ובארמונות של תרבויות עתיקות שונות כגון המיקנית, הפיניקית והחיתית. ביוון העתיקה, התפתחו סגנונות עמודים שונים בתהליך שהגיע לשיאו בתקופת יוון הקלאסית במאה ה-5 לפנה"ס. האדריכלות הקלאסית, שאומצה מאוחר יותר גם על ידי הרומאים, הגדירה כמה סגנונות עמודים שסגננו את צורת העמוד מבסיסו, דרך גוף העמוד ועד העיטורים של כותרת העמוד התומכת את הקורה שמעליו. סדרת סגנונות אלה, שלעיתים גם נעשה שימוש משולב בהם נקראים "הסדרים הקלאסיים".
האדריכלות היוונית השתמשה בעמודים לא רק לתמיכה של קורות וקישוט חזיתות המבנה אלא גם כדי להגדיר חלל וליצור קשר בין פנים וחוץ. המקדשים היוונים היו מוקפים בעמודים בכל חזיתותיהם. באופן זה כל חזיתות המבנה היו דינמיות יותר עבור אדם הצופה על המבנה מזוויות שונות. העמודים "נתנו חיים" לחזית ולא השאירו קירות אטומים ומתים. לדוגמה, הפרתנון שעל פסגת האקרופוליס באתונה, תוכנן בצורה כזו שהעלייה אליו בשביל מתפתל נותנת פרספקטיבות שונות אל המבנה והעמודים מקנים לו תחושה של פרופורציה והדגשה של פרספקטיבות אלו.
הסטואה היוונית הייתה מבנה עמודים במהותו. היוונים גם פיתחו את האכסדרה - חלל מקורה הפתוח בצידו האחד לחוץ או אל חצר פנימית עם עמודים המפרידים בין שני האזורים. במקדשים יווניים מסוימים נעשה שימוש גם בפסלים במקום עמודים רגילים כמו לדוגמה ב"מרפסת העלמות" שבארכתאון (בתמונה). הפסלים נראו כאילו הם תומכים בקורה בעזרת ידיהם או ראשם.
שימוש נוסף שנעשה בעיקר באדריכלות הרומית הוא "עמוד מודבק" המכונה פילסטר. הפילסטר הוא עמוד מסוגנן הצמוד לקיר של מבנה ואינו בהכרח נחוץ ליציבות המבנה. הפילסטר נראה כעמוד והתאפיין בכל הפרטים העיצוביים של הסדר הקלאסי אליו השתייך אך תפקידו האדריכלי היה בעיקר ליצור מראה של עמוד המקנה לחזית המבנה מראה איתני ויציב. שימוש בפילסטר היה נפוץ בעיקר בבנייה האימפריאלית של רומא אך נעשה בו שימוש גם בסגנונות מאוחרים יותר.
שרידים ארכיאולוגיים של עמודים עתיקים מסגנונות שונים נשארו במקומות רבים. עם זאת, בשל העובדה שחלקם היו קלים לפירוק ולשימוש במבנה אחר, נהרסו ונבזזו חלקי עמודים רבים. דוגמאות טובות לשרידים של עמודים עתיקים ניתן למצוא במקדש לוקסור שבמצרים, אקרופוליס באתונה, העיר ההלניסטית פרספוליס הנמצאת באיראן ובשרידי הפורומים הרומיים הכוללים גם את עמוד פוקאס ועמוד טריאנוס הידועים.
[עריכה] ימי הביניים
לאחר התפרקות האימפריה הרומית נשתכחה אומנות בניית העמודים והקישוטים בכותרות עמודים היו פשוטים ובעלי איכויות אסתטיות פחותות מאלו של תקופת יוון ורומא.
האדריכלות הגותית שהתפתחה בימי הביניים סגננה את העמודים בצורה אחרת לגמרי מהעמודים הקלאסיים. העמוד הגותי הוא עמוד מרובע או עגול אליו "מודבקים" עמודים עגולים או חצי עמודים קטנים יותר. העמודים העגולים היו ממשיכים כלפי מעלה והופכים לקשתות התומכות את קמרונות הצלעות. הגותיקה שאפה להדגיש את הקו האנכי, גם בפנים המבנה וגם בחוץ. בקתדרלות גותיות מאוחרות הודבקו סביב העמודים עמודים קטנים רבים שהמשיכו לקמרונות עד כדי כך שהעמוד נראה כמו גזע עץ גדול המוקף בשורשים רבים. באדריכלות הגותית של אנגליה הודבקו לעיתים עשרות עמודי אבן דקים בכל צד של העמוד המרכזי שלקראת התקרה התרחקו אחד מהשני והפכו לקמרון מניפה.
מאפיין נוסף של הגותיקה היה הגובה הרב. בוני הקתדרלות במהלך ימי הביניים שאפו לבנות קתדרלות גבוהות יותר ויותר. חוסר ידע הנדסי בבעיית הקריסה של עמודים גרמו למספר לא מבוטל של קתדרלות לקרוס לגמרי בטרם השלמתן או גם לאחר שבנייתן הושלמה. אחד הפתרונות שנמצאו על מנת להקטין את תמירות העמודים הייתה תמיכות חיצוניות למבנה הכנסייה המכונות "תמיכות דואות". התמיכות הדואות הקטינו את גובה הקריסה של העמוד ואפשרו יצירת עמוד בגובה עשרות מטרים הנראה כיחידה אחת בצידו הפנימי של קיר הקתדרלה. במרכזן של הקתדרלות הגדולות במיוחד, במפגש הספינה הראשית והטרנפסט, נבנו עמודים מאסיביים במיוחד באותה שיטה ואותו הסגנון אשר רוחבם הגיע עד לכדי 5-6 מטרים.
[עריכה] הרנסנס והבארוק
בתקופת הרנסנס היה באירופה ניסיון לחזור אל הסגנונות הקלאסיים של יוון ורומא. אדריכלות הרנסנס באיטליה גילתה מחדש את הסדרים הקלאסיים והשתמשה בהם בצורה מחודשת. במאות ה-15 וה-16 נבנו באיטליה מבנים רבים בעלי חזית עמודים לצד הרחוב הנקראת "קולונדה" (מלשון colonna, עמוד) במקרים רבים העמודים נשאו מעליהם קשתות המשכיות (ראו תמונה) ויצרו מבנה הנקרא "ארקדה" (מלשון arc, קשת). ארקדות מפורסמות נבנו על ידי גדולי אדריכלי הרנסנס כגון ברונלסקי וברמנטה במוסדות ציבור שונים. ה"אוספידלה דלי אינוצ'נטי" שבנה ברונלסקי בפירנצה הוא דוגמה טובה לשימוש בעמודים קלאסיים בעלי פרופורציות עדינות היוצרות מעבר מקורה בחזית המבנה המאפשר גם קשר בין פנים המבנה אל החוץ. בעיר בולוניה שפרחה בתקופה זו, נבנו ארקדות באורך קילומטרים רבים לאורך רחובותיה והיא העיר העשירה ביותר במבנים מסוג זה.
[עריכה] המאה ה-20
האדריכלות המודרנית שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-19 והגיעה לשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 עשתה שימוש חדש בעמודים. האדריכל לה קורבוזייה היה הראשון שהבין את הפוטנציאל הגלום בבטון מזוין באדריכלות וכי אפשר בקלות להעלות את כל המבנה על עמודי בטון ולהשאיר את קומת הקרקע נקייה. עקרון זה של לה קורבוזייה כונה "פילוטי" והוא השפיע רבות גם על עקרונות הסגנון הבינלאומי ועל סגנון הבנייה בישראל בפרט.
הבנייה על עמודים נפוצה היום בבניינים רבים והיא תולדה של אותה תפישה מודרניסטית. בישראל, בנויים בניינים רבים מעל קומת עמודים שמנוצלת לרוב לגננות או לחנייה. צורת בנייה זו פגיעה מאוד ברעידת אדמה חזקה.
באדריכלות פוסט מודרנית, הגורסת כי אין קשר מחייב בין צורת המבנה לשימוש שלו או למבנה שלו, נוהגים פעמים רבות לבנות עמודים ללא צורך סטרוקטורלי. שימוש כזה בעמודים נועד להגדיר חללים, לשמש לאסתטיקה בלבד או להדגיש קווים מסוימים במקום.
[עריכה] סגנונות עמודים אירופאים
קיימים עשרות סוגים שונים של סגנונות עמודים אשר ההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי בעיקר בצורת כותרת העמוד. חמשת הסדרים העיקריים באדריכלות הקלאסית הם הדורי, האיוני, הקורינתי, הטוסקאני והקומפוזיטיבי. שלושת הראשונים הם סדרים יווניים והשניים הנוספים הם פיתוחים רומיים המבוססים עליהם.
[עריכה] עמוד דורי
העמוד הדורי (על פי הסדר הדורי), הקדום ביותר והפשוט ביותר מבחינה קישוטית, הוא גליל העומד על הרצפה כמעט תמיד ללא בסיס נוסף. כותרת העמוד אינה מעוטרת והיא מורכבת מחרוט קטום הפוך שמעליו אבקוס ישר ופשוט. העמוד הולך וצר לקראת 2/3 מגובהו, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד קטן מקוטרו התחתון בכשמינית. הקוטר התחתון הוא ביחס של 1:4 לעומת גובה העמוד. בגוף עמוד הדורי כמעט תמיד מופיעים חריצים אורכיים (Fluting).
[עריכה] עמוד איוֹני
העמוד האיוני (על פי הסדר האיוני), להבדיל מהעמוד הדורי, מקושט ומורכב יותר. את העמוד האיוני קל לזהות לפי שתי הספירלות (וולטות) בכותרתו. הוולטות מסתלסלות באופן המזכיר קרניים של טלה שנראות כמתגלגלות נוכח העומס הנשען עליהן. בסדר האיוני הקלאסי הופיעו תמיד שתי וולטות הנראות בכיוון החזית הראשית ואילו בגרסאות מתקדמות יותר של הכותרות מופיעות 4 וולטות קטנות יותר מתחת לאלכסונים של האבקוס. סביב העמוד האיוני מגולפים 24 חריצים והוא תמיד עומד על בסיס רחב. יחס קוטר העמוד ובגובהו הוא 1:6.
[עריכה] עמוד קורינתי
הסדר הקורינתי הוא המאוחר יותר מבין הסדרים היווניים. גוף העמוד הקורינתי דומה מאוד לזה האיוני - בפרופורציות, בבסיס ובחריצים. המאפיין הייחודי של העמוד הקורינתי הוא הכותרת המעוטרת גילופים בצורת עלים. הכותרת עוצבה על ידי הפסל היווני קאלימכוס במאה ה-5 לפנה"ס.
[עריכה] עמוד טוסקאני
העמוד הטוסקאני הוא בעל העיצוב הפשוט ביותר. כותרת העמוד וגם בסיס העמוד הם בצורה של סדרת דיסקות חלקות בעלות קטרים שונים המונחות אחת מעל השנייה כאשר הכותרת מתרחבת כלפי מעלה והבסיס מתרחב כלפי מטה. יחס הקוטר והגובה בעמוד משתנה אך דומה מאוד לזה של הסדר הדורי (1:4). גוף העמוד אינו מחורץ אף פעם.
[עריכה] עמוד משולב (קומפוזיטיבי)
העמוד המשולב זהה לעמוד הקורינתי אלא שבכותרת העמוד מופיעות גם וולטות (כמו של הכותרת האיונית) מעל עלים מעט פחות גבוהים.
| הסדרים הקלאסיים | |||
|---|---|---|---|
 |
 |
 |
|
| הסדר הדורי | הסדר האיוני | הסדר הקורינתי | |
| מונחים באדרכילות קלאסית | |||
[עריכה] גלריה
 חלל העמודים במסגד הגדול של קורדובה, "המסקיטה". אדריכלות איסלאמית בספרד של המאה ה-10 |
 עמודים דורים נאו-קלאסיים באנדרטת לינקולן, וושינגטון הבירה |
||
 חלל עם "עמודי פטרייה" מבטון במפעל "ג'ונסון וואקס" בתכנונו של פרנק לויד רייט, 1939 |
 בסיס (פודסט) עמוד בכנסיה מעץ (Stave kirke) מהמאה ה -12 בנורווגיה |
[עריכה] עמודי הנצחה
בערים שונות בעולם, לרוב בבירות של אימפריות שונות, קיימת מסורת של בניית עמודי הנצחה. עמוד ההנצחה נבנה כדי להנציח מנהיג חשוב (לרוב מצביא), ניצחון במלחמה או מטרות אחרות. עמוד הנצחה יבנה תמיד בכיכר חשובה בעיר וימוקם כאלמנט מרכזי בתוך הכיכר. קיימות דוגמאות רבות לעמודי הנצחה מפוארים במיוחד שכוללים בראשם פסל של אישיות, או שמהווים נקודת ציון עירונית גבוהה ובולטת במיוחד. דוגמאות מפורסמות:
- עמוד פוקאס
- עמוד טריאנוס
- עמוד נלסון
- עמוד הדוכס מיורק
- האנדרטה לשריפה הגדולה של לונדון
- החוד של דבלין
- אנדרטת וושינגטון
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמודים |
| ערך מומלץ |
