פיטר וילם בותה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיטר וילם בותה – Pieter Willem Botha (12 בינואר 1916 - 31 באוקטובר 2006) היה מנהיג דרום אפריקה במשך 11 שנה. בותה כיהן כראש ממשלה משנת 1978 עד שנת 1984, ולאחר שינוי בחוקת המדינה שהפך את הממשל לנשיאותי, המשיך כנשיא עד שנת 1989. בותה הנהיג את המדינה על פני מרבית הרבע האחרון של שלטון האפרטהייד, תקופה קשה וסוערת בתולדות דרום אפריקה.
במדינתו ידוע בותה בראשי התיבות P.W., וכן בכינויו "הקרוקודיל הגדול" ("die groot krokodil"). התדמית לה זכה בותה בעולם היא של מנהיג אוטוריטרי, כמעט דיקטטורי, פשיסט וגזען. תדמית זו אינה לחלוטין מדויקת, ויש לזכור כי צורת יישומו את מדיניות האפרטהייד הייתה מתונה בהרבה מזו של כל קודמיו וכללה שורת רפורמות מרחיקות לכת למדי, שבמידה רבה הכשירו את הקרקע לרפורמות הרדיקליות יותר של יורשו דה קלרק.
תוכן עניינים |
[עריכה] בצעירותו
בותה נולד בחווה במדינת אורנג' החופשית (אחת הפרובינציות המרכיבות את דרא"פ). בצעירותו פיתח חיבה לסוסים וכלי נשק, תחביב שליווה אותו גם בשנותיו המאוחרות. ב־1934 החל לימודי משפטים באוניברסיטת גריי בבלומפונטיין, שם החלה גם הקריירה הפוליטית שלו. הוא החל מתעניין בלאומנות אפריקאנרית, הצטרף למפלגה הלאומית (NP) והיה יושב ראש הסניף שלה באוניברסיטה. עינו של מנהיג המפלגה ולימים ראש הממשלה, דניאל פרנסואה מאלאן קלטה אותו בעת ביקור באוניברסיטה, והוא הציע לו להשתלב בפעילות הארצית של המפלגה.
[עריכה] פעילות פוליטית
בהשפעת מאלאן, נטש בותה את לימודיו ב־1936 ועקר לקייפטאון כפעיל פוליטי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 דגל בותה, כלאומנים אפריקאנרים אחרים, בעמדות פרו-נאציות והיה בין מקימי ומנהיגי ה-Ossewabrandwag ("משמר עגלות השוורים") - ארגון מיליטריסטי-ימני שפעל נגד הצטרפותה של דרום אפריקה למלחמה לצד בעלות הברית. על פעילות זו כמעט שנאסר. בותה התפכח במהרה מהאשליה הנאצית, וב־1941 פרש מהארגון והפך לאחד ממבקריו החריפים, דבר שככל הנראה הציל את הקריירה הפוליטית שלו.
לאחר המלחמה פרחה הקריירה הפוליטית של בותה, והוא נבחר כחבר פרלמנט במערכת הבחירות של 1948. בחירות אלה העלו את המפלגה הלאומית לשלטון בראשות מאלאן, ובשלב זה החלו מאלאן וממשלתו ליישם את מדיניות האפרטהייד. בשנת 1958 מונה בותה כסגן שר הפנים בממשלתו של "אדריכל האפרטהייד" הנדריק פרוורד, וב־1961, לאחר פרישת דרום אפריקה מחבר העמים הבריטי והפיכתה לרפובליקה, קיבל את משרת השר לפיתוח קהילתי וענייני צבעונים. ב־1964 מונה לשר העבודות הציבוריות, וב־1966 היה לשר ההגנה בממשלתו של ג'ון פורסטר, תפקיד בו אחז עד 1980. תפקיד זה העניק לו פרספקטיבה צבאית ומבט בינלאומי, ובמסגרתו הנהיג את המעורבות הצבאית של דרום אפריקה באנגולה המרקסיסטית לצד ארצות הברית, ונגד הסובייטים והקובנים שבחשו במדינה.
[עריכה] כמנהיג האומה
[עריכה] ראש ממשלה
עם התפטרותו של פורסטר בשנת 1978 על רקע חשיפת סקנדל פוליטי, מונה בותה כראש ממשלה. התקופה הייתה קשה לדרום אפריקה: היא נותרה לבדה במערכה מול הכוחות המרקסיסטיים באנגולה לאחר שארצות הברית פרשה ממעורבותה, פעילות גרילה לשחרור לאומי בעידוד אנגולה הייתה גם בדרום-מערב אפריקה (לימים נמיביה) הנשלטת על ידי דרום אפריקה, והחריף המאבק לשוויון זכויות לשחורים בתוך דרום אפריקה, אשר קיבל תאוצה לאחר מהומות סוווטו (1976). במקביל, הלכו וגברו הלחץ הבינלאומי, הגינויים, הנידוי, ההחרמה והאמברגו עקב מדיניות האפרטהייד. גידול ניכר בתקציב הביטחון וירידה עולמית של מחירי הזהב, מטה לחמה העיקרי של דרא"פ, הביאו למשבר כלכלי קשה.
תוכניתו של בותה לטיפול במצב הייתה רדיקלית למדי, וכללה הנהגת רפורמות מסוימות במבנה החברתי והפוליטי של דרום אפריקה. הוא הבין כי נדרשת נסיגה מחלק מעקרונות האפרטהייד על מנת למנוע את המשך הידרדרות המצב ולנסות להחזיר את היציבות למדינה.לעם הדרום אפריקני (בהגדרתו דאז, הלבנים שבו) הטיף "הסתגלו - או מותו" ("Adapt or die"). שאיפתו הייתה להפחית את הלחץ הפנימי והבינלאומי על ידי שיתוף קבוצות אתניות נוספות בשלטון, אך מבלי לאבד את ההגמוניה הלבנה. במקביל, פיתח בותה מאוד את עוצמתה הצבאית של דרום אפריקה, כולל יכולת גרעינית (עפ"י פרסומים זרים, בשיתוף פעולה ישראלי). על רקע הנידוי הבינלאומי שקד מאוד על פיתוח העצמאות הצבאית והכלכלית של דרא"פ, שכלל תיעוש נרחב – הן בטחוני והן בתחום הצריכה.
[עריכה] נשיא
ב־1984 הוביל בותה מהלך של שינוי החוקה, שכלל מתן זכות בחירה לאזרחים ממוצא הודי ולצבעונים (בני תערובת), והפיכת הפרלמנט לתלת-ביתי – בית ללבנים, בית לצבעונים ובית להודים. עדיין, הרוב השחור במדינה נשאר מחוץ למשחק הפוליטי, אך בותה ביטל את מרבית חוקי האפרטהייד המשפילים, שלא שרתו כל מטרה למעט הבאשת ריחה של דרום אפריקה בעולם, ומרחבי המדינה נעלמו השלטים המגבילים שימוש במתקנים ושירותים ללבנים בלבד. כמו-כן, שונתה שיטת המשטר לממשל נשיאותי – בוטל התפקיד הקודם, הייצוגי גרידא, של נשיא המדינה והוחלף בנשיא ביצועי העומד בראש הקבינט – בותה עצמו, עם הרבה יותר עוצמה פוליטית שנועדה לסייע לו להתגבר על התנגדויות למהלכיו מצד גורמים שמרניים. ניסיונו לצמצם את המנגנון הביורוקרטי המסורבל לא צלח, היות ושיתוף קבוצות נוספות בשלטון בעקבות הרפורמות שלו חייב דווקא הרחבת כוח האדם הממשלתי. בותה התקשה לקדם עוד את תוכנית הרפורמות שהגה, ואיבד תמיכה במפלגתו ובממסד השלטוני שראו בו מנהיג בעל סגנון "אימפריאלי". במקביל, בניגוד לתחזיותיו, נמשכו ואף התעצמו הלחץ הבינלאומי על דרום אפריקה ומאבק השחורים מבית, ובותה נאלץ להנהיג מדיניות של יד קשה לטיפול בהפרות הסדר, על רקע מצב הולך ומידרדר.
[עריכה] לאחר הנשיאות
ב־1989 לקה בותה בשבץ מוחי, שזמנית נטל ממנו את כושר התפקוד. מפלגתו ניצלה את המצב ואילצה אותו להתפטר, מהלך שהעלה לכס הנשיאות את יורשו פרדריק וילם דה קלרק. דה קלרק הדהים את שמרני המפלגה כשיזם מייד שורה של רפורמות רדיקליות בהרבה מאלה של בותה, שמשמעותן המעשית הייתה ביטול מוחלט של האפרטהייד והענקת זכות בחירה מלאה ושווה לשחורים, היינו העברת השלטון לידי הרוב. בותה היה מראשי המוחים נגד הרפורמות של דה קלרק, ללא הועיל.
לאחר עליית נלסון מנדלה לשלטון זומן בותה להתייצב בפני ועדת האמת והפיוס למסור את עדותו על חלקו בהנהגת האפרטהייד. בותה סירב, הואשם בביזיון והורשע, אך בית משפט לערעורים קיבל את ערעורו וביטל את ההרשעה.
בותה נפטר בביתו ב-31 באוקטובר 2006, בגיל 90.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אקונומיסט, סופו של הקרוקודיל הגדול, בעיתון הארץ
- מותו של מנהיג האפרטהייד, באתר nrg
