אנטיביוטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטיביוטיקה היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים. רוב האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על-ידי פטריות, חיידקים וייצורים אחרים. בעבר התייחס המונח לחומרים טבעיים בלבד; למרות זאת, כיום קיימות גם אנטיביוטיקות סינתטיות (מלאכותיות). היות והאנטיביוטיקות בדרך-כלל אינן מזיקות לבעלי חיים ולאדם, נעשה בהן שימוש נרחב ביותר כתרופות. למעשה, מרבית התרופות המיוצרות בעולם הינן אנטיביוטיות. האנטיביוטיקה הידועה ביותר היא פניצילין; זוהי האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה (בשנת 1928). מגלה הפניצילין, אלכסנדר פלמינג, זכה בפרס נובל לרפואה על הישגו זה.

תוכן עניינים 1 סוגי אנטיביוטיקה 2 אופן פעולת האנטיביוטיקה 3 משפחות אנטיביוטיקה 4 הטיפול האנטיביוטי 5 עמידות לאנטיביוטיקה 6 העמידות לאנטיביוטיקה בשירות הביוטכנולוגיה

[עריכה] סוגי אנטיביוטיקה

המיון העיקרי של האנטיביוטיקות הוא לפי השפעתן על החיידק:

• תרופות בקטריוסטטיות גורמות להפסקת פעילותו המטבולית של החיידק (ומכאן - להפסקת גדילתו והתרבותו) אך לא למותו.
• תרופות בקטריוצידיות או בקטריצידיות גורמות למות החיידק.
• תרופות בקטריוליטיות גורמות למות החיידק ולהרס מוחלט של תא החיידק.

במעבדה ניתן להבדיל בקלות בין שלושת סוגי האנטיביוטיקה. לשם זיהוי תרופה בקטריוסטטית יש להרחיקה מהחיידקים; היות ותאיהם לא ניזוקו, הרחקת התרופה גורמת לחידוש הפעילות ולהתרבות. לשם הבדלה בין תרופה בקטריוצידית ובקטריוליטית יש לבצע, לאחר הרג החיידקים עם התרופה בתמיסה, בדיקת עכירות. נוכחות של תאי חיידקים (חיים או מתים) בתמיסה גורמת לה להיות עכורה; אם עכירות אכן קיימת, הרי שמדובר בתרופה בקטריוצידית. אם העכירות נעלמת לאחר הטיפול האנטיביוטי, הרי שמדובר בתרופה בקטריוליטית; התרופה מפרקת את תאי החיידקים ושברי התאים המרחפים בתמיסה אינם גורמים לעכירות. בעכירות ניתן להבחין בעין בלתי-מזוינת, אך לשם מדידה מדויקת של העכירות (לשם חישוב כמות החיידקים בתמיסה) מקובל להשתמש במכשירים אופטיים, כגון בדיקת ספקטרוסקופיה.

[עריכה] אופן פעולת האנטיביוטיקה

האנטיביוטיקות נחלקות לקבוצות לפי האופן בו הן מזיקות לחיידקים:

• פגיעה בדופן או בממברנת התא. תרופות אלו הינן בקטריוליטיות בדרך-כלל, שכן הרס הממברנה מביא לדליפת תוכן החיידק אל הסביבה ולהרס התא. התרופה יכולה לפגוע בחידוש ובבניית הממברנה, או שהיא יכולה פשוט להמיס את הממברנה הקיימת.
• פגיעה בשכפול ה-DNA ובמחזור התא. אפקט בקטריוסטטי.
• פגיעה בשעתוק ובתרגום ה-DNA, ומכאן - בייצור החלבונים בתא. אפקט בקטריוסטטי.

[עריכה] משפחות אנטיביוטיקה

החלוקה למשפחות אנטיביוטיקה הינה לרוב ביוכימית; לכל התרופות המשתייכות למשפחה מסוימת הרכב כימי וכן דרך פעולה דומים:

• תרופות בטא-לקטאם (β-lactam). השם מתייחס לטבעת במולקולה המכילה אטום חנקן והמהווה את האתר הפעיל בתרופה. הטבעת גורמת להרס דופן תא החיידק, והתרופות ממשפחה זו הינן בקטריוליטיות.

דוגמאות לאנטיביוטיקות המכילות מקבוצת הבטא לקטאם: 1. קבוצת הפניצילינים (שם כולל לשורה ארוכה של נגזרות). 2. קבוצת הצפלוספורינים. 3. קבוצת הקרבפנמים

• טטראציקלינים. שמם מעיד על הרכבם: מכילים ארבע טבעות ארומטיות צמודות האחת לשניה.
• מאקרולידים אב הטיפוס הנו אריטרומיצין.
• סולפונאמידים. אנטיביוטיקות סינתטיות.
• קווינולונים

[עריכה] הטיפול האנטיביוטי

לצורך בחירת הטיפול האנטיביוטי האופטימלי יש לשאוף לבצע לחולה את שתי הבדיקות הבאות:

• תרבית. דגימה אשר נלקחת מהאתר החשוד כמזוהם בחיידק בגוף החולה, ונשלחת למעבדה, לשם אבחון וזיהוי הזיהום החיידקי. את התרבית ניתן לקחת מכל מקום דלקתי בגוף: דם, שתן, צואה, עין, גרון ועוד. פרקטית- לא תמיד ניתן לבצע תרבית, לדוגמה - לא נבצע ניקור אבחנתי של עור התוף באופן רוטיני לכל ילד עם אבחנה דל דלקת באוזן (פעולה לא נעימה הדורשת מיומנות). ניקור אבחנתי של עור התוף יבוצע באוכלוסיות חולים ספציפפיות כדוגמת מדוכאי מערכת החיסון, ילודים, או ילדים עם דלקות אוזניים חוזרות וחשד להמצאות חיידקים עמידים.
• בדיקת רגישות. בדיקה המבוצעת בכדי לבדוק האם החיידק רגיש לאנטיביוטיקה ספציפית.

יש לשמור על מספר כללים בלקיחת אנטיביוטיקה:

• מתן התרופה המתאימה על ידי רופא בלבד.
• מינון ומשך לקיחה עפ"י הוראות רופא בלבד.
• יש להתייחס להוראות מיוחדות, לדוגמה: לפני או אחרי האוכל.
• יש להמשיך בטיפול עד לגמר המנה האחרונה.
• אין להעביר אנטיביוטיקה מאדם לאדם.

[עריכה] עמידות לאנטיביוטיקה

עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה ניצפתה שנים מעטות לאחר התחלת השימוש המסחרי באנטיביוטיקה. הבעייה החריפה משום שעקב השימוש המתרחב באנטיביוטיקה בעשורים האחרונים פיתחו חיידקים עמידות מולדת (אינטרינסית) לאנטיביוטיקה באמצעות העיקרון ברירה טבעית לאחר חשיפה חוזרת לאנטיביוטיקה המכחיד חיידקים רגישים ומותיר את האוכלוסיות העמידות. נצפו מקרים של העברת תכונות עמידות בין חיידקים באמצעות פלסמיד. העמידות הגוברת והולכת של זני חיידקים מסוימים לאנטיביוטיקה מהווה אתגר רפואי לא קטן כאשר מחד יש לשאוף לתת לחולה טיפול יעיל כנגד זיהום חיידקי ומאידך לתת את האנטיביוטיקה הבסיסית ביותר אשר לא תשמיד חיידקים אחרים ובכדי להמנע מיצירת עמידות כנגד אנטיביוטיקות "מתקדמות". למרות בעיה זו שדורשת לכאורה פיתוח מוגבר של סוגי אנטיביוטיקה חדשים, עקב שיקולים פיננסים של הרווח על פיתוח אנטיביוטיקות חדשות אל מול העלות העצומה הדרושה למחקר, הפטנט קצר החיים והפרת הפטנט על ידי חברות שונות בעולם, השקעה בפיתוח סוגים חדשים של תרופות אנטיביוטיקה הפכה ללא משתלמת , ולמעשה בעשורים האחרונים לא פותחה אף קבוצת אנטיביוטיקה חדשה.

[עריכה] העמידות לאנטיביוטיקה בשירות הביוטכנולוגיה

לרוב ביישומי ביוטכנולוגיה של הנדסה גנטית של הגנום בצמח, נוצרת בעיה בהפרדת התאים בהם תהליך שינוי הגנום הצליח מהתאים בהם שינוי הגנום כשל. על מנת להפריד בין תאים אלו, משלבים יחד עם התכונה הרצויה בגנום גם תכונה המעניקה לתא הצימחי עמידות כנגד אנטיביוטיקה מסוימת. לאחר תהליך החדרת החומר הגנטי, התרבית המהונדסת נשטפת בחומר אנטיביוטי ורק התאים בהם ההחדרה צלחה, ישארו חיים עקב העמידות לאנטיביוטיקה שהוחדרה להם.